הופפפפפפה הנה פרק 20!!! הפרק היוחל שציפיתם לו :)
פרק 20
מנתח: אני מצט..ער
אורלי: לאא!!!! תגיד לי שזה לא נכון!!!
מנתח:גבירתי אנא ממיך הירגעי
אורלי: איך אני יכולה להירגע?!? איךךך
עופר: אורלי בבקשה ממך את עושה לי כאב ראש! תרגעי!!!
אורלי: איך אתה יכול להיות כל כך אדיש עכשיו איךךך???
מנתח: אהמ.. אהמ.. המנתח השתעל כדי לסמן שהוא עדיין בחדר ועדיין לא אמר מה שבא לבסר.
אורלי: כן אנחנו איתך. ספר..
מנתח: קורל בסדר. הדופק חזר אליה והכל בסדר. אבל לצערי.. אנחנו נאלץ לקטוע את ידה הימנית...
...: לאאאאאא צעק שי על כל המחלקה. הקול שלו הדהד בכל רחבי המסדרונות הריקים שבבית החולים
אורלי: אתה רואה??? תראה מה עשית לבת שליי!
שי: יואו אני לא יודע אני לא יודע!! אוףף אנ..י יכול לראות אותה??
מנתח: לא, עיין לא היא עדיין מחוסרת הכרה והיא צריכה להיכנס לניתוח כל רגע
שי: אני לא מאמין היד יפה שלה הקטנה והעדינה ה..יא כבר לא תהיה יותר, היד שליטפה את שיערותי, היד שכתבה לי מכתבי אהבה וSMS בשיעור, היד הקטנה עם הלק הורוד.
שי:אני לא יכוווללל!!! שי התחיל לבכות, ולאט לאט הבכי רק התפרץ יותר ויותר. מיום ליום שי נהיה בדיכאון, היה יום שהיה בטוח שהיא מתה ואפילו ישב שבעה עליה, הלב שלו נקרע. בפעם הראשונה בחייו מישהי שברה לו ת הלב, ניפצה את כל חלומותיו.
ככה עבר לו חודש וחצי, קורל לא התעוררה ולא הראתה סימני חיים, ושי?! שי כבר התחיל לאבד תקווה. הרופא הבטיח לו שאהובתו תתעורר, אך זה לא קרה.
זה היה אותו יום קודר, פברואר של שנת 2003. שי ניגש אליה, אל אהובתו, אל היפה שלו ואל המלאך הנצחי - קורל. הוא התיישב לידה, ליד המיטה מה שמעולם לא עשה. מעולם לא העיז ולו קצת להתקרב לקורל השברירית.
עכשיו היא הייתה שוכבת דוממת עיניה עצומות נראתה כמו בובת חרסינה יקרה. הוא לקח את ידה בידו, בדרך כלל כשהיה מחזיק בידה הוא היה מרגיש את חום גופה אבל עכשיו לא, לא היה חום, וזה רק הוא שהחזיק את היד היא לא שיטפה פעולה. הוא דיבר אליה בהתחלה לחש מהפחד..
שי: שלום יפה שלי.. כבר עבר חודש וחצי, אנחנו בפברואר
הוא המשיך לדבר ולפטפט עם אהובתו אך ללא הועיל, היא נשארה שקטה. הוא קם ונשק על שפתיה נשיקה מרופרפת של חצי שניה אולי יותר. לאט לאט קורל פתחה את עיניה, עיניה החומות עם גווני הירוק נפתחו לרווחה בפעם הראשוה מאז אותו מקרה נוראי...
שי: קורררלללל חכיי אני יקרא לרופאאא
הרופא רץ אל חדר 276 ביקש משי היצא החוצה כי הוא מעוניין לערוך לה כמה בדיקות. הרופא דיבר עם קורל שאל אותה אם היא יודעת היכן היא, מה קרה, איזה חודש איך קוראים לה.. השאלות הרגילות.
קורל ידעה הכל!! היא ענתה על הכל תשובות מלאות ונכונות! מה שהיא לא ידעה.. יד ימין שלה, נקטעה. לפטע הרגישה קורל סחרחורת קטנה היא רצתה להעביר את ידה על מצחה, היא הרימה את ידה אל עבר ראשה
קורל: אאאאעעעעעעאע !*%#@
שי שמע את קורל צועקת מבוהלת מפחד והוא ישר נכנס לחדרה ללא כל היסוס. היד שלה הייתה בלי התחבושות, והפצע שלה עדיין לא הגליד. למעשה, אם היו מתקרבים ממש היו רואם את התפרים שעשו לה.
שי: מה קרהה קורלי?? למה צעקת???
קורל: אתההה?!?! איך אתה מעייייז להיות פה בכלל??? לךךךך אתה השארת אותי בלי ידדד אני לא יסלח לך על זה בחיים!!!
שי: קורל בבקשה מאמי אנחנו יכולים לדבר בשקט??
קורל: לא!! ועכשיו עוף מהחדר שלי. אני לעולם לא רוצה לראות אותך יותר. ל-ע-ו-ל-ם.
כך עברו עוד כמה ימים, קורל חזרה הביתה, ובמשך שבועיים ששהתה בבית ולא הלכה לשום מקום, לא נפגשה עם שי ולא עם שאר החבורה, ואפילו לא עם סתיו! אף אחד היא שכבה ימים ולילות בדיכאון טוטאלי במיטה. סירבה לצאת מהמיטה, להתקלח, היה ממש צריך להכריח אותה לאכול.
לפטע דפקה אורלי בחדרה של קורל
[נקודת מבט של קורל]
אמא דפקה אצלי בחדר
אני: מה???
אמא: קורלי, אני יודעת שלא דיברנו על זה אף פעם מאז שחזרת מבית החולים, אבל אנחנו צריכות לדבר.
אני: אמאא עזבי אותייי את יודעת שזה מעצבן אותי לדבר על זה
אמא: קורל מאמי! תשמעי.. הרופא התקשר, הוא אמר שיש אפשרות לשים לך יד טוטבת
אני: מההה?!?! יואו אמא לעולם לא חשבתי שיקרה לי מצב כזה.. התחלתי לבכות. אני נהפכתי להיות ילדה שברירית ורגישה. לפעמים אפילו ית על המידה.
אמא: קורלי.. עוד משהו, אני רוצה לפנות למשטרה בקשר לאותו נער..
אני: מהה?!?! לאאא!! לא לא לא לא! פשוט לא!! אני לא יאמר כלום למשטרה!! זאת הייתה תאונה!
אמא: נכון זאת תאונה, אבל תראי מה הוא עשה לך. אם את לא תתלונני אני אתלונן!
אני: אמא את לא תעיזי!! בבקשה לא!! אני.. אני.. אוהבת אותו.
טרטטררטרטר צלצול הפעמון בדלת הכניסה קטע את השיחה
אמא ירדה למטה לפתוח את הדלת ואני יצאתי האחריה מי בא בעות כאלו?! זה סקרן אותי.
היא פתחה את הדלת ומולה ניצב איש גבוה ,שמנמן ומקריח עם שפם אפרפר. הוא היה שוטר. על מדיו הכחולים ניצב דרגת השוטר ולראשו כובע שוטר. ממש כמו בסרטים.
אמא: כן אדוני??
השוטר: קורל לוי פה??
אני: כן כן אני פה.. מה יש??
השוטר: את צריכה להתלוות אלינו לתחנת המשטרה...
פרק קצר הפעם... תגידו רגע, יש לכם רעיון לשם לסיפור?????
אוהבת , Anonimus
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור בהמשכים :]