הבועה, היא שלי. ושאף אחד לא יעז לפוצצה!

אני פשוט לא מצליחה למצוא את הסיבה הנכונה לתסכול שלי.

את הסיבה לזה שזו לא אני.

את הסיבה שאני חורשת על אותו שיר כבר יותר משבועיים,

בוכה ממנו כל פעם מחדש,

אבל אני לא מוכנה לתת לעצמי להפסיק לשמוע אותו,

כאילו שטוב לי ככה שרע לי... תקראו לי מה שבא לכם... אבל בחיי שאני כבר לא מבינה את עצמי...

אני מרגישה שהתמכרתי אליו, וזו טעות כלכך מרה... טעות גדולה, שנתתי לעצמי להסחף לתוך מערבולת הרגשות הזו...

שמישהו ינתק אותי ממנו.

עמיתוש... תודה על אתמול...=]

היה לי ממש כיףD:

הלוואי והייתי יכולה לרשום כאן כ-ל מה שאני מרגישה... הכל ובגלוי...

אבל אפילו בפנייך אני מתביישת לפתוח הכל, את שהפכת להיות חברה אחת הטובות..

למה אני כלכך דפוקה שזה קורה לי?!

אוף.

הלכתי להקבר בתוך הפוך או משו.

ביי.