מקום אחר
"מה יהיה... מה יהיה... מה יהיה... מה יהיה?" |
 כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
אמא הלכה.
"הוא עמד על קצה הצוק, עם עיניים עצומות, הרגיש את הרוח בפנים, החול החם ברגליים. באינסוף מושלם עומד ערום, מול עצמו, אך שוב לא מול כולם.
פחד לחשוב מה יהיה עוד שניה, החליט להשאר באותה התנוחה, של אי וודעות וספק מושלם, הפחד להיות צודק, אך שוב לעמוד מול כולם, להסתכל להם בעיניים היה רק מטרה, והסוף היה לעמוד מול עצמך.
נזכר מאיפה הוא בא, ולאן הוא הולך. ראה את אבותייו הולכים שנים במדבר, עם תקווה בלב, תקווה שהוא חיפש כבר שנים. הסתכל אותה האבן, רק אבן, חצי שבורה, חצי רטובה, מטפפטת דם על שדרות הכביש. עמד וצרח, הכי חזק שיכל, שהוא ששם למעלה ישמע, ידע, שהוא עדין מחפש אותו.
עמד מול אותה האבן ששפטה אותו שנים, ורק סימן קטן שבר לו את הלב, ש"ז"ל" שיכול לומר כל כך הרבה."
"תחת גשם דמעות מלאכים
 בענפי שמיי סודות כמוסים
עולים למעלה רק אנשים טובים
 ברגע שבו קפאו חולות ההרים.
בשקט בשקט, מחלון מיטתה
עלתה על כנפי מלאכים, במגע אלוהים
בהרמוניה של צריבת השתיקה
איך שפתאום אימא נרדמה.
איך שהעולם נקבר עמוק בחול
ששתיקות מתחלפות בשכול
שהאמת משתנה לתמונות שונות
ובמסגרות שבורות על קירות מתקלפים
דרך קרן אור עולים החיוכים."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
