שבוע.
כבר שבוע שאין לי תאבון
אני אוכל את עצמי ומקיא הכל
כבר שבוע שאין לי ברירה
זורק את הכל, ומתחיל מהתחלה
דף ועוד דף סוגר שבתות
מרגיש איך כל שניה מצמיחה לה חרטות.
אני מנסה להבין את מה שעובר עלי
אבל אל תנסו לעצור אותי
אתם גם תמשיכו בלעדי.
כבר שבוע שאין לי שום מטרה
אני קם בעיניים בעצומות ונרדם אחרי שניה
אני עוצר את הדם בתקווה לתשובות
אבל איכשהו בסוף, חוזרות הבעיות,
כבר שבוע שאני מוזר קצת רגשני
וכותב שורות אחר שורות ארוכות
אני מצליח רק לנשום, ולהרדם בתרדמה
אני לא רוצה לקום, אבל אין לי ברירה,
אני מנסה להבין את מה שעובר עלי
אבל אל תנסו לעצור אותי
אתם גם תמשיכו בלעדי.
אומרים לי שבסוף אני מצליח
אני יהיה מאושר בסוף, אני אפרח
אז אומרים שבסוף כולם היו מאושרים
שבסוף כולם היו איתי, אבל אף אחד לי לא אמר
שבסוף כולם מתים.
עכשיו, אחרי שבוע של רגשות מעורבים
של עצב, דמעות דם ומלא אנשים
שחלפו על פני כעלים ברוח
שלא נתנו לי רק שניה רק לנוח
ולהתחיל מהתחלה
אני מנסה להבין את מה שעובר עלי
אבל אל תנסו לעצור אותי
אתם גם תמשיכו בלעדי
אל תנסו לעצור אותי עכשיו
זה נגמר, ליבי נדם, אני נרדם
לעולם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
