כינוי:
בן: 34
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
 היום שבו יהיה מחר!
"החתכים על הידיים, הצלקות על הפנים
הדעמות שבעיניים, לא חולפות עם השנים
אתה עוזב את עצמך כדי להיות אחד אחר
אתה סוגר מה שהיה, מתקשה להסתדר.
מסתכל שוב בשמיים, במין אינסוף מטרה
מקריב את הכוכבים, רק כדי להיות לא אתה
סוחב על הכתפיים, את העבר הפגוע
מחדיר עמוק עמוק, עד לקצה הגעגוע.
משנן שורות עצובות, רק כדי שוב לבכות
נושך את השפתיים, סופר את השניות
לאחור, רק לא לזכור.
שומר עמוק בפנים, צלקות מהחיים
ילד שהלך לאיבוד, בסדרונות האסורים
שלך, זהו חלק שבך.
וזה נגמר, ושוב ששוב הכל אחרת
מתעורר עם עוד מחשבה מיוסרת
על היום שבו תקום, ולא תקום לעולם
ביום שבו יהיה מחר, ביום שבו הכל נגמר
ביום שבו תהיה שוב מאושר."
| |
 קטע |-|-| הופעה בברלה!!!
אתה יושב מול עצמך, במבט חשדוני, מרגיש אותה טיפת ספקנות יורדת על הלחי, עיפה מהמסע שעברה, מחכה לבואו של הגואל. מסתכל במראה, אותו האדם שהיה איתך כל חייכך, נראה פתאום שונה, עייף, טשוש, רוצה רק לעצום עיניים, ולעוף, לחלום על מקום אחר, טוב יותר. בקצב דפיקות לב, שיורדות ועולות לקצב השנימה, אתה מרגיש איך לאט לאט עינייך נעצמות, את חייך עוברים בשניות מול פניי, טיפת זיעה קרה שוטפת אותך, לא משאירה מקום לרחמים, לוקחת כל חלק וחלק, חלק כל שניה מתחלפת בשעה, ששורטת אותך מפנים. בואה התמונה שקופה, לא זזה, נראת במקומה, שעות, כאילו משהו ישתנה, כאילו העולם יתרסק, יהרס, ורק תשאר השתיקה, השתיקה שהערצת אך סבלת ממנה בכל רגע אפשרי. הנה זה כבר הסוף, העיניים נעצמות, אתה חייך, מרגיש את הסוף ברגליים, אומרים שהמוות מתחיל ברגליים, נגמר בראש, במחשבה אחרונה, מחשבה עליה. הנה זה מגיע, עוד שניה, אתה מתכונן, מסדר את עצמך, שיהיה נוח, שתוכל סופסוף לנוח, לנוח לבד. נהנה זה מגיע, לילה טוב.
ביום רביעי האחרון הייתי בהופעה של היהודים בברלה, בחסות טוברג, הופעה, כוס בירה ב25 שקל, מי צריך יותר. היה משהו באוויר שגרם לכך שההופעה הזאת היתה מיוחדת, אם זה האנשים, החום של המקום, אולי זאת הבמה הנמוכה, ואולי זה הכל יחד-אבל משהו גרם לכך להיות אחת ההופעות הטובות ביותר שלי. ההופעה התחילה ב"להיות" מה שלא השאיר בי מקום לספקות לגבי ההופעה הזאת, ניסיתי להתחבר, להתפרק אבל לא נשאר לי זמן, ישר נפלתי עמוק לבור הזה שנקרא -הופעה-. המנטליות של אנרגיות על הבמה, שאולי זה לא אני, אך מרגיש כל פעימה ופעימה, איך שעולים עם כל קפיצה, ב"אינטרמת" ו"אלה"... צורח שאני לא נשאר לבד, לא נשאר לבד. "בסוף תבכו" גרם לי להבין מהזה באמת השיר, תום בשיאו, אני בעצמי, צורח כאילו אין מחר, רק פוחד להפריע לאחר, פוחד היות משהו רע. עם הזמן הבנתי שזאת הופעה מיוחדת, נדירה, עם "פאדר" שלא השאיר רחמים, "מקום אחר" שגרם לי להבין למה אני פה, ו"ליפול" שגרם בי להצפת רגשות שונים, טובים ורעים. היתה הופעה מיוחדת במינה, ואני מודה לכך שהייתי בה. תודה.
| |
|