I like cats too. Let’’s exchange recipes.

הרגשתי לאחרונה שאני מתפרק.

הכול צף,לא יכול עוד להחזיק בבטן,חייב דרך להתבטא ולתת לצל האפל(לאו דווקא אפל מבחינה מוסרית,אפל מבחינה שהוא מוסתר) שלי במה.

סיפרתי על זה לידידה,על תחושת ההתפרקות ואז היא אמרה בספק צחוק ספק רצינות "תפתח בלוג".

צחקתי איתה על זה,הרי הבלוגים שקיימים היום הם תת רמה,אז שאני אקח חלק בפרוייקט הריקני והשטחי הזה שנקרא ישראבלוג?

חשבתי על זה קצת,על מהות הבלוג,שהוא חד וחלק,יומן ברשת,שבו כל אחד עושה בו ככל העולה על רוחו.

אבל ההבדל בבלוג מיומן הוא שאתה מקבל טוקבאקים ותגובות על מה שאתה רושם. אתה לוקח את הלב שלך ומה שבפנים ושם

את זה בחוץ על השולחן וכמו בתערוכה,כל אחד יכול לעבור,להתרשם מהלב שלך,להגיב תגובות חיוביות,שליליות או סתם תגובות,ולהמשיך הלאה,ללב הבא.

אם היצר המציצני שלכם גבר עליכם ונכנסתם לבסוף לכאן,צר לי לאכזב אתכם.

אתם לא תמצאו פה  יומן של סדר היום שלי כולל מה אכלתי,לבשתי וגודל החרא שחירבנתי.

אני לא אעשה את זה כי לא יעניין אותי ולא יעניין אתכם.

חחח עוד לא פירסמתי את הבלוג הראשון וכבר אני מגביל את עצמי.

הכתיבה שלי מוזרה ונוגדת את כל כללי התחביר וההגיון,אם המורה שלי לשון תראה את זה,אני מניח שהיא תעוות קצת את הפרצוף ותכחיש בסופו של דבר שלמדתי אצלה.

אני הלכתי לישון,מחר עוד יום במפעל.

לילה טוב..(=