מלכת השכבה

 הנה הפרק סוף סוף.. תסלחו לי פשוט לא היה לי כוח .

"עזבי את לא תביני" הפטיר והסתובב לכיוון השני ,מתכונן ללכת.

מאי פשוט שתקה והוא המשיך בדרכו עם גבו אליה.

בשעה 6:30 אח"צ

מאי הלכה לכיוון ביתה הנמצא מעבר לכביש.

לא היה לה מה לעשות בגן השעשועים, היא הייתה כה מבולבלת, היא הרגישה הרגשה מוזרה, הרגשה שאף פעם לא הרגישה.

רועי בלבל אותה לחלוטין.

היא הייתה גם מובכת לגמרי מכל הסיטואציה המוזרה שקרתה עם רן, היא אפילו לא הספיקה להכיר אותו לפני כן.

היא התקרבה לשפת המדרכה והסתכלה לצדדים לוודאות שאין מכוניות.

מכונית מסוג סובארו ישנה, אדומה עם מוזיקה רועשת בוקעת מתוכה חלפה על פניה במהירות. מאי החלה לעבור את הכביש ושמעה חריקת בלמים חזקה.

היא רצה ריצה קלילה לעבר שפת המדרכה שממול ועצרה כדי להסתכל מה הייתי החריקה הנוראה הזו.

הסובארו האדומה נסעה בריוורס מהיר לכיוון של מאי.

החלון המלוכלך נפתח ומתוכו הציץ ראש של ערס מצוי.

"וואאלה, איזה כוסית"

מאי עמדה במקום ולא הגיבה.

"בא לך סיבוב?" אמר בנימה יותר ערסית.

"לא....." ענתה והסתובבה לכיוון שורת הבתים.

"ילדה חכי"

'מה עכשיו....? ' חשבה לעצמה.

"מכירה את רן שמעוני?"

"כן, למה?" זה כבר נשמע לה יותר מעניין.

"יש לי משהו להעביר לו... בואי אני אביא לך" אמר והוציא משהו מהתיק"

מאי היססה.

"נו חלאס בואי אל תפחדי" אמר והושיט קופסא אדומה עשויה פלסטיק לעבר מאי.

מאי לקחה את הקופסא.

"אל תפתחי את זה- הבנת ילדה?! פשוט תביאי תגידי לו שזה משמואל" מאי הינהנה ורצה לעבר ביתה.

עידו נכנס לחדרו והפיל את עצמו על המיטה.

הוא בעצמו לא ידע למה הוא חזר "והודה" לנועם על אהבתו כלפיה.

הוא לא יודע מה נכנס בו.

הוא פשוט חשב על מאי באותו הרגע, והפיצוי היחיד הוא לגרום למאי לקנא.

אבל למה שהיא תקנא אם הם בכלל לא מרגישים שום דבר אחד כלפי השני?

כעבור כמה דקות הוא קם בבת אחת והחליט לעשות מעשה

מאי נכנסה לביתה ורצה במעלה הדרגות.

היא שמה את הקופסא בתוך ילקוטה ונשכבה על המיטה.

דפיקות בדלת.

מאי ירדה וקראה "באה!".

היא חשבה שזה אחד ההורים שלה ולכן פתחה את הדלת בזריזות כמו תמיד.

"אממ.. מאי" אמר הקול של הילד שעמד מולה.

להפתעתה אלה לא היו ההורים שלה.

"היי, הממ , תיכנס" ניסתה להתנהג בטבעיות.

היא סגרה את הלדת אחריו ונעלה אותה.

"כן.. מה רצית רועי?" ניסתה להתעלם מהעובדה שראתה אותו לפני בערך 15 שעה.

"אז זהו ש..." נזכר בנועם. היא הרי עשצה את בדיוק אותו הדבר.

"אני יודע שאת כועסת עכשיו.. אבל אני פשוט מבולבל."

מאי לא ענתה, לא היה לה מה לענות.

"אני פשוט חייב לדעת מה אני מרגיש" הוא אמר לבסוף.

"מאותה הנשיקה , ב'אמת או חובה' ששיחקנו אצלך, במסיבה, הרגשתי משהו.. את לא הרגשת את זה?"

"את מה?.. אני לא בטו-" החלה לומר אך נקטעה.

רועי קירב את פניו לשלה והצמיד את שפתיו אל שלה.

יידיה נשלחו אל גבו וליטפו.

ידו ליטפה את לחייה.

הם הרגישו את אותה ההרגשה בבטן.

פרפרים של אושר המציפים מבפנים, הם הבינו שזהו זה.

הם נפרדו ומאי ציחקקה.

החיוך היה מרוח על פניה וגם לרועי.

 הם התנשקו שוב, הפעם נשיקה קטנה.

היא לחצה את ידו והובילו אותו אחריה.

הם עלו במעלה המדרגות ונכנסו לחדרה של מאי.

היא הושיבה אותו על מיטתה והתיישבה לידו.

הוא הצמיד את ראשו לשלה והתחיל לנשק אותו אבל היא דחפה אותו קלות.

"חכה עם זה" צחקה.

"איך אני יכול לחכות?" ענה בערמומיות והתסתכל לעבר החזה שלה, במכוון

היא קמה ממקומה ופתחה את הארון שלה.

היא הוציאה כיסוי לעיניים שהשתמה בו בפורים.

"שים את זה" אמרה והושיטה לו

"מה שתגידי" חייך.

היא התיישבה על ברכייה מאחוריו והחלה ללטף את גבו ולנשק את צווארו.

"בואי לפה כבר" התעורר רועי לאחר כדקה.

הוא דחף אותה ונשכב מעלייה.

הוא נישק אותה בפרעות בעודו מוריד את ידו לעבר מותניה.

הוא הוריד את החולצה שלה, את החזייה ואת החולצה שלו וזרק אותם על הרצפה.

הוא עבר על כל חלק קטן בבטנה ובחזה.

מאי הפכה אותו והורידה את הג'ינס שלבשה.

היא נשכבה מעליו ונישקה אותו בזמן שידו מלטפת את גבה.

היא הורידה את הג'ינס של רועי ונישקה אותו נשיקות קטנות בבטן עד שהגיעה לקו של התחתונים.

רועי דחף ברגלו את הג'ינס שלו שהיה זרוק בקצה המיטה.

הג'ינס השמיעו קול של משהו אחר כשהוא נפלו.

"מה זה היה?" שאלה מאי.

"אה, בטח הפלא" ענה.

הוא לא ידע שבזמן שהג'ינס היה עליו נלחצו מקשים שונים בפלאפון.

נשלח למישהו SMS שבו כתוב – אאתזוששנה.

מאי ורועי בילו כל הערב, עד שהוריה באו.

הם הכירו אחד את השני הכי טוב. הם היו בעצם אותו בן האדם רק ממין שונה.

"סליחה, גברת כהן, רועי בבית?"

"לא ___ הוא יצא לפני כמה שעות.."

"את יודעת אולי לאן?"

"אל מאי אני חושבת"

"תודה"

מאי נראת כמו זונה, אני מודה....

זה מעיד על אופייה.