מבראשית ועד לתחתית

אווירת נכאים שוטפת את הרחוב. השעה 21:53 לערך, 12.8.05. אני כדרכי מנסה להירדם בסלון (בחדר אני לא מצליחה) בזמן שאמא צופה באיזה תכנית משעממת המשודרת בערוץ 2. שתי דפיקות קלות על הרשת המותקנת בסמוך לדלת הראשית באות לבשר לנו: "מאיר טרייבר נהרג בתאונת דרכים". נהרג, מת. אותן אותיות חסרות כל פשר זוכות למשמעות כה רבה בצירוף הנ"ל. משמעות הדוקרת לעומק ופוערת עוד חור רחב, שלא ייסגר בזמן הקרוב. לפחות עד שאלמד להשלים, שלאט לאט הכל סביבי מת. מדהים כמה רשע אגור בתוך כל מערך חיים. איך הגורל אוהב להפתיע בדרכו האבסורדית שלו, ולא מתעייף מלגרום לנו, האנשים, עגמת נפש, בזו אחר זו.

"עד מתי, עד אנא, עד מתי" (שאל ביאליק באחד משריו)

כנראה, שלעולם ועד.

 
מאיר טרייבר, שכן קרוב כבר המון שנים (ואב לארבעה ילדים), בדרך לרשימת המתים.

יהי זכרו ברוך.