מבראשית ועד לתחתית

הרגשה משונה כזאת, אולי יותר מהדברים האחרים.

כשרע, הכל פתאום רע.  רע מדי.

כשאחרת, אז פתאום קיימים גם דברים פחות גרועים. ואני לא לבד, ואף דבר אחר לא לבד.

זה תלוי בהשקפה של אותו הרגע.

יש יותר מדי, קשה להחליט, צריך לזרום עם אותם הרגעים ולפעול כמעט לפי דחפים. אחרת זה לא ילך.

די לחשוב על כל דבר !

מוזר.

לבסוף עוד אאמין בעצמי שאני מורכבת משני פיצולי אישיות.

או שאולי, רק הרבה בלבול פנימי. הרבה מדי.

מרגיז.