לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מבראשית ועד לתחתית


נקודות ראות הן כהסתעפות שבילים וביניהם שביל הזהב אליו אנו חפצים להגיע. רק באמצעות בחירה אמיתית, המבוססת על שקילת רעיונות ואמצעים, נוכל להיות שלמים עם החלטותינו.

כינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2005

תשובות לשאלון השבועי


פעם ראשונה בהיסטוריה, שאני עונה על הדבר הזה:

 

האם יש לך הרגשה שהצלחת או שנכשלת בחיים?

גם וגם, סביר להניח. כשלון בעיניי הוא משהו שאתה עצמך רואה אותו ככשלון, כשאתה לא יודע איך להשיב אותו למוטב. מבחינת הכלל, נראה לי שדי הצלחתי. סיימתי את הלימודים (כמעט) לפי הציפיות שלי, אני יכולה לתאר לעצמי איך ייראה העתיד שלי אם אבחר להגיע אליו. אני אדם מחושב, עם הרבה חברים, ועם גאווה פנימית שדואגת להרחיק אותי מכשלונות שתלויים בי. אמנם נכשלתי בדבר בעל המשקל הכבד ביותר בחיי- בלעזור לעצמי. וכל נסיון נוסף גורר אחריו כשלון נוסף.

 

האם את סה"כ מרוצה מהמראה החיצוני שלך?

ביחס למראה של האנשים בכלל, כן. אבל אני לא אוהבת את המראה של בני האדם, יש יותר מדי חלקים בגוף האדם שמגעילים אותי, ואם יכולתי, הייתי שמחה להפטר מהגוף שלי.

 

האם, לדעתך, אנשים נמשכים יותר לאישיות שלך או יותר למראה שלך?

לאישיות.

 

האם את מתחרטת על מעשים שעשית בעבר? על מה למשל?

 לפעמים אני נזכרת בדברים שעשיתי לא מתוך כוונה רעה, ויצאו שגויים. אני לא מרגישה בנח להזכר בהם, אבל לא מתחרטת עליהם.

בעקרון אני לא אדם שמתחרט על מעשים, כי לפני שאני טורחת לעשות משהו, אני חושבת עליו טוב לפני כן, ואם התוצאות שונות מכפי שציפיתי שיהיו- אני יודעת שבכל מקרה עשיתי את המקסימום בהתחשב בתנאים שהיו לי.

אני גם לא עקבית כל כך לגבי התחושות שלי, וכמעט שלא מתייחסת לעבר.

 

האם, לדעתך, את מצליחה למלא תפקיד מועיל בעבודה, בבית, בבית ספר ובחברה בכלל? כיצד?

אני לא מועילה לאיש. לפעמים נדמה לאנשים שאני מועילה להם, אבל זה רק משום שהם מאמינים בזה אחרי שנקשרו אליי.

 

איך את בדרך כלל מגיבה לביקורות? האם את מפנימה ומקבלת, או מתנגדת להן?

שוקלת, תוך כדי שנאמרים הדברים, מי מבינינו צודק יותר. אם זו אני, אני מתגוננת ומראה את הצד שלי בנסיון להוביל להבנה. ברגע שיש את האחוז הכי קטן שמצביע על כך שהצד השני צודק- אני מנסה להבין אותו. אם הוא אכן צודק- אני מפנימה ומקבלת.

 

מה את רואה כשאת מביטה במראה?

 משהו זר. אני מנסה להבין מי זה שם, של מי הגוף הזה, והתשובה שאני מקבלת בכל פעם נשארת זהה: מישהי שכנראה חיה בעבר הרחוק, ואני קיבלתי את הגוף שלה. אני מאוד לא מחוברת לגוף שלי, אבל כנראה שאם נתקעתי בעולם הזה, עליי לשמור אותו איתי עד הסוף המר..

 

איך את מגיבה לאנשים חדשים, שנכנסים לחייך?

אני די ביקורתית ולא מתחברת לכולם בקלות. למי שכן- הוא מקבל כל מני בונוסים.

נכתב על ידי , 11/12/2005 00:09  
41 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



12,035
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להמי ההיא אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על המי ההיא ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)