אני מול המחשב, החלון פתוח. מוזיקה מרגיעה מתנגנת, בוקעת מהטייפ הארור שמרשה לעצמו לקרטע פה ושם. בחוץ, לפתע נטרק השער בחוזקה. צעדים כבדים נשמעים רחוקים יותר ויותר. נעלמים למספר שניות, וגם דלת הבית נטרקת. אחי. כמה מפתיע.
"היי!? מה קורה לך?" אני שואלת, מנסה להשמע רגועה.
"כלום!!" הוא נובח לעברי, זורק את ילקוטו בחדרו, וחולף על פניי במסדרון, מתקדם לעבר הסלון.
"מה קרה?" אני שומעת את אמא שואלת.
"מה זה המים ששמת לי היום! היה להם טעם של חרא!" קשה לו לשלוט בפה שלו, או בעצבים.
"מה?! אלה מים מינרלים, כמו תמיד!"
"הם היו חמוצים ומגעילים!"
"נו, וזאת סיבה להתעצבן ככה? אין ברזיות בבית ספר? לא לקחת היום כסף לקנות בקיוסק?"
"כן!!" הוא צועק ממש, קצת בוכה. אם יכל, בודאי היה מכה כל דבר העומד לרשותו, "קניתי קולה ואז האדיוטים האלה התחילו להתנפל עליי, חטפו לי את הבקבוק- שתו והתחילו לנשוף לתוכו ולעשות קולות! צעקתי שיחזירו לי והם המשיכו- אחר כך החזירו לי וכשהחזירו נשפכה עליהם קצת קולה והם צעקו לי שיש לי מזל שהם לא קורעים אותי עכשיו!". הוא התחיל לפרוץ בבכי, "זרקתי את זה ונשארתי צמא כל היום".
הצטערתי כל כך, שהיום בבתי הספר יש את מי שמשחיתים ופוגעים בלתמידים אחרים, ויש את אותם תלמידים שנפגעים.
מישהו חושב למגר את התופעה? מישהו מתכוון להכניס קצת יותר משמעת למתבגרים הסוררים שבחטיבת הביניים?
למישהו אכפת בכלל?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
