מבראשית ועד לתחתית

יש מחר טיול תרבות לירושלים וזה אומר שצריך לקום מוקדם יותר.

אוף, אין כח

ואיך יכול להיות שכל בני גילי מתנהגים בהתאם לגילם, ורק אני רואה קדימה מדי? או אחורה, העיקר לא בהווה

והמים במקלחת בכלל היו קרים. אמרתי לו שאסור לי להתקלח אחריו. משהו קורה למים כשהוא נכנס. כן, הם נגמרים

הייתי רוצה להקליד את האותיות: ג', ר', ר' ו- ר' 

בצורה כזאת: 'גררר'

אבל אז אצטרך לקחת את הסיכון שיקפוץ לי איזה חתול עצבני למחשבות וינסה לשרוט אותי.

ויכול להיות שבכלל ביטלו לי את הפגישה של מחר, מה שאני לא רוצה שיקרה, כי יש לי עוד דברים להסביר ויש לי עוד דברים לשאול ולחכות עוד שבועיים זה הרבה. אבל מצד שני, אם תתקיים, זה אומר שאצטרך להגרר באוטובוסים לבד, ואין לי כח להתאמץ לחשוב.

בכלל, אין לי כח לעשות שום דבר.

מזל שיש דברים שחייבים לעשות כל יום, כמו להתקלח, אחרת הייתי נשארת דבוקה למסך מהרגע שהתעוררתי

את כל שאר הדברים שאני יודעת שאני צריכה לעשות (כמו ללכת לספריה, לנסוע להעתיק קלטת, לעשות קניות לעצמי ולצאת עם חברים) אני דוחה עוד ועוד, ורק המחשבה על לעשות משהו מתסכלת אותי

מציקה לי דרך החשיבה הזאת, כי פעם לא הייתי כזאת, ואני רוצה לחזור לפעם.

אבל לפחות רקדתי קצת היום, אחרי חודשים שלא הזזתי את עצמי בקצב מסעיר. נהייתי מוגבלת בתנועות מסוימות ולא יציבה. 

הייתי רוצה לכתוב על דברים אחרים בכלל, אבל זה כל מה שאני מסוגלת להוציא עכשיו. אז שיהיה.

שבוע טוב.