מבראשית ועד לתחתית

סיכת לוחם

אחרי אימון מפרך במשך שלושה ימים הגיע הטקס הגדול. סוף מסלול. בטקס קיבלנו סיכת לוחם (חדש אצלנו לבנות בגדוד) שכבר יש לבנים בכל הפלוגות. הם כמובן התרעמו על זה. אחרי הכל, הם הלוחמים מבנינו (טירונות קרבית של 11 חודשים, ונמצאים בשטחי האויב) אפילו שבסופו של דבר אנחנו עושים עבודה דומה.

אבל למי אכפת. קיבלנו סיכת לוחם.

פגישה

בפגישה הקודמת עם הקב"ן, פתחתי בכך שאני לא רוצה לפתוח את השיחה

עכשיו אני מבינה למה. הוא לא נותן לי להרגיש איתו בנוח.

1. רוב הזמן הוא מהנהן בראש ומדרבן אותי להמשיך לדבר. עד שאני משאירה נושא פתוח, ומחכה לתשובה. השיטה הזאת לא יעילה משתי סיבות: א', כי אני לא מחפשת לפרוק. בשביל זה אני כותבת. ב', הבעיות שלי מצריכות הרבה סדר, שיהיה אפשר להשיג רק דרך דיונים. כשאני פותחת נושא, אני יכולה לדבר עליו שעות ועדיין להיות ממוקדת רק בדבר אחד. דיון על נושא מסוים, סוגר אותו מכל הכיוונים- מדובר בשתי זויות שונות שמאפשרות התקדמות.

2. הוא מרבה להשתמש במונחים "טיפול/ מטופלת". ברגעים האלה הוא מעמיד בנינו חומה שמבטאת הבדלי מעמדות. הוא, המטפל. ואילו אני המטופלת. ובעצם, מי הוא המטפל ומהו המטופל? המטופל, הוא החולה. זה שזקוק להגנה, ולפעמים גם הנחוּת. והמטפל, הוא בעל היכולת, בעל הכלים.

 אני לא מסכימה עם ההקבלה הזאת. להיפך, היא מרגיזה אותי. גם לי יש את הכלים, ואני בכלל לא באה לקבל תמיכה, אני באה לבקש עיצה. ובכלל, גם הוא מפיק הנאה מהפגישות איתי (ככה ש'אנחנו לא פה רק בשבילי'). אני מדברת איתו על עצמי, ובו זמנית מאתגרת אותו גם בנושאים שלא קשורים רק אליי באופן ישיר. גם אני עובדת בשבילו. 

קצונה

לפני שהקצינה הקודמת עזבה, היא ביקשה לדבר איתי ושאלה מה דעתי על קצונה. היא שמחה לראות שאני לא מתנגדת והבטיחה לי שאני בדרך הנכונה.

בשיחת הפתיחה עם הקצינה החדשה, נשאלתי בשנית מה דעתי על קצונה. השאלה נשאלה כדרך אגב ולא התעמקו בזה. לפני מספר ימים היא ניגשה אליי לשיחה. היא פתחה בשאלה מה דעתי על קורסים, ולאיזה הייתי רוצה לצאת (מפקדות בקו, מפקדות טירונות, הדרכה או קצונה). הסברתי שאם לא אקבל קורס צ'ופר במחשבים (אחוז אפסי מפאת תקציב), רוב הסיכויים שארצה להיות מפקדת בקו. אחרי התעמקות קצרה בנושא עשינו פאוז והיא שאלה איך הולך אצל הקב"ן. היא סיפרה לי שהייתה ישיבה של כל הקצינים ותוך כדי שהקב"ן דיבר, הוא העלה גם את השם שלי. הוא חושב שאני גאון. (חבל שלא הייתי שם כדי לשמוע את זה בעצמי). היא סיכמה שהוא נורא מתרשם ממני, ובין לבין העלתה שוב את נושא הקצונה. היא רוצה שאצא לקצונה.

עד עכשיו הייתי סגורה על עצמי שאין סיכוי. פתאום אני כבר לא בטוחה.