מבראשית ועד לתחתית

הכללות, אינן בהכרח נכונות.

יושבת, קוראת, מדברת עם בחור

שאת עצמו שם, מעל כל העולם

בטוח שהוא, החכם באדם.

מדבר על דברים

עליהם הוא מתרברב

ובשל גאוותו

מפסידה האישה תשומת לב.

ואם יסננה מראש, הבחור

הרי שדבריה, בתחום ההפקר ישארו

בינה לבינו

עדיף לה, ראשית, לשחק במשחקו (כך תחשוב).

"תן לי יד! תן לי יד!"

תאמר בחוצפה האישה שיושבת

"אינני! צפי בך, מתערטלת!

וכי מה, אצפה בחוכמתך

כשהינך שפוטה ללבך

ובמחי יד, אוכל לנצל את גופך"

יחשוב האיש לעצמו: חבל

אולי היה בה חלקיק פוטנציאל.

יכולת לפנות אל תודעתי

אך במקום זאת, פנית לגופי.

בוכה האישה על מר גורלה,

שכן נכשלה במשימתה.

לפניה עמדה התפצלות דרכים

אולי עדיף היה לה, לבחור במילים

אך איך בכל זאת יקשיב לה, השרלטן

אם מסנן הוא מראש, את כולן- כולן.

כי שאר הבנות לפניה

בדרך הראשונה בחרו

ורק על פי אלה הסיק, והפך לנוסחא:

"את האישה, תשארי טיפשה"