מבראשית ועד לתחתית

אם אמות מחר

בצל המוות אלך היום

ובין אם אנשור מחרתיים

הרי ששכחתי אתמול

לפקוח עיניים

השאירני לבדי

בין אם ארצה ואם לא-

כל אחד, עליו-

לחיות את מותו שלו.

ואראה כי אין משמעות בעיני. ולא יקום בנו של שולט לפני שיווצר אביו. הלכתי סחור סחור ובאמצע ערימת ארגזים. אליהם ניגשתי, אך הם לא אמרו מילה. בעטתי באחד ברוגז והכרחתיו לדבר, אך זה שמר על כבודו וסבל בשקט.

התמאסתי לי וניגשתי אל האחור. שם מצאתי את הנחת אותה לא חיפשתי. הייתכן והיא זו שמצאני, אפילו שכבר הפסקתי לבקש? כיצד אגמול לך, על רגעים אלה, על ההתקרבות לאושר זה, אשר אין לי טעימה ממנו.

ישפוט איש את רעהו, ולא אשפוט אותך. מתי, אמרתי, ואין הוא ענה לי, הקול. רגעי מוזה שלאיש אין מושג מי, או האם כדאי. כדאי?

בשורה, עודנם רוקדים במעגל. פעם ידיהם, פעם רגליהם מונפות באויר, רואים את החופש המסתכרן עם גופם. הֶיה גם שלי ואוכל אז לשמור עליך. אתם אותם הם וכך תישארו. ביניהם, ולתוך מבוך נפלתם. לא אתם, כי אם אני.