מבראשית ועד לתחתית

עוצמת עיניים, הדמיון מתעורר:

אני יושבת בפינה, נורה מעליי, מאירה את בדידותי.

עוצמת עיניים, תמונה נוספת:

אני יושבת בפינה, נורה קטנה מעל קבוצה מחייכת, הרחק ממני

ואני לבדי נרתעת, נגעלת.

קאט.

עוצמת עיניים:

חיוך קטן תופס את מקומו, ואני מאיירת באויר. דמות נוספת נמצאת לצדי

ושנינו על רכס צוקים, מול הים והשקיעה.

הבדידות נשארת איתי, אבל לא נורא כל כך

ואני, מה אוכל להסיק?