מבראשית ועד לתחתית

רוצה לתת דרור ליצרי

לשוטט אל בין שמים תכולים

ונהר,

אשר עצבה נשמתי.

את אשר בי

אשליך ארצה

וכך אחדל להתקיים. כרצוני.

עצבות מחלחלת. התחושה היא בהשאלה. כל כולי מושאלת לי. כאילו נאמר: רצית להתנסות? הנה, קבלי גוף, קבלי תחושות. השתמשי בהם כרצונך. כשתסיימי את מסעך, שובי חזרה, ואעניק את הנסיון הזה לאחר. רק שימי לב, כל אותם יצורים מהלכי על שתיים - גם הם ינסו להגשים את רצונם, ועל כן תאלצו לפעול בתאום. אתם כולכם תלויים זה בזה.

לא יודעת מה הייתי עונה אם זה היה המצב.

נשמע מפתה, להתנסות בחיים פיזיים. בסה"כ תהליך נסיוני וחד פעמי.

והרי שבנסיונות אנו לא מפחדים לקחת סיכונים. מאיזה סיבה אפחד אני, לקחת סיכונים על חיי ? וכן כל אחד מאיתנו.

ותמיד אני חוזרת על דברי, שספק אם שלי הם.

מאסתי בחיי.

אך אין לי כל ברירה, אלא להמשיך, ולהמשיך בסבל.

תוכלו לגחך. כי מה יכול להיות מכאיב כל כך, במקום שבו כל הדלתות פתוחות?

ודווקא זה. אני מאבדת את עצמי יום יום, ובכל שעה.

את הדברים שמהווים הנאה אני יכולה לספור על יד אחת. 

החיים משעממים אותי

וכשהם לא משעממים, הם עצובים, או מכבידים.

וכשהם לא משעממים ולא עצובים או מכבידים, אני לבד.

מלבד פעמים ספורים. כאשר יש לי תחושה שלעתים לא רק אני מרגישה כמוני.

המוסכמות החברתיות לא נותנות לי להשתחרר. גרוע מכך, אני כובלת את עצמי אליהן, מתוך פחד מהסביבה שלי, ומהתגובות שלה.

דמיינו את עצמכם נכנסים לחדר מפואר, ובתוכו מדפים מלאים בדברים המשובחים ביותר. מותר לכם לבחור רק בדבר אחד.

קבוצת אנשים משתרכת אחריכם, בחירתכם מעניינת אותם. אתם יודעים שהבחירה היא בידכם בלבד, אבל הנוכחות שלהם משפיעה על הבחירה. לכל אחד מהאנשים יש אופי שונה, ומעורר בכם חשק לבחור בדברים שונים, כמו השוני ביניהם. אתם מתפתים לבחור בלפחות 7 או 8, אבל גם אז תאלצו להצטמצם לאחד(!!). ותצטערו על כל דבר שתפטרו ממנו. מכאן שלעולם לא תהיו שלמים עם ההחלטה שלכם.

כמו כל דבר בחיים.

ודמיינו אדם ששום דבר לא גורם לו להנאה או סיפוק. הדבר היחיד שהוא יכול להינות ממנו, זו דרך חיים שרובנו מייחסים לה שליליות. אדם שכל חייו אמרו לו: "לך בעקבות הרצון. היה חופשי לעשות כרצונך."

אם ייקח את רגליו וייזרק באחד החופים, כשהוא ישן בצריף מפוקפק שהוא עצמו בנה מלוחות עצים. ביום עובד בעבודת קבלנות, ובלילה מעשן סמים. וזו השגרה שמסבה לו הנאה. - מה אז יאמרו אותם אנשים שייעצו לו? לא לשם הם היו רוצים שיגיע, אז מה הטעם בלבקש שילמד להשתחרר. הוא עצמו חי חיים שרצה. אבל עכשיו אין אף אחד שיהיה מוכן לקחת אותו לעבודה רצינית יותר, כל חבריו ניתקו עמו קשר, גם הוריו מתכחשים למה שהוא נהיה.

הוא עדיין אותו אדם ?