מבראשית ועד לתחתית

הנחת היסוד מובילה אותנו למקום שאין בו ויתור

מתקני השעשועים מנחים את דרכנו אל השלילי שאין אנו מייחסים לו, אלא מטוב הלב של יריבנו. היש בעיניו?

כה אמר לבבי.

זוכר את ימי החופש, ילדותך הייתה שם. בכל אשר כף ידך נגעה, אבדת את תפיסתך. שאלותיך אל החיים היו מופנות אל עצמך, והכעס העצמי לא הרפה, אך סביר ששכן אי שם תחת הרבדים הפחות ברורים.

שואלת אני את עצמי, האם יש עוד טעם, לחזור על שאלתי. אם הרי אמצא לה תשובה. או שמא תמצאני בעצמה, תחת העפר.

תוכל לשיר שיר אהבה,

אולם אם איננה האהבה בתוכך, שיקרת לעולם.

בשקר הזה,

נסה ללכת בקו רצוף כשידיך מורמות אל על. לפי הקצב, נגן בכפות ידיך המתנדנדות.

כך צפית שירגיש עכבר?

מפוחד,

בהול.

שטותי,

מגוחך,

חי את עולמו בשלו.

ואם יקראוך שוטה

מה אז יעמוד בדרכך ?