מבראשית ועד לתחתית

מפיה של דמות בדויה בתוכי:

זוכר אני את ימי הבדידות. מטוס סילון ריחף מעל שנינו. ואנו יחדיו בעיירה מרוחקת. מבט כה צלול בעיניך המלאות חמלה. נוגות עד לכדי טעמם המר של פירות הבוסר. ואת, מושיטה לי ידך. רוצה להגן, אך זקוקה בעצמך להגנה כה הדוקה. עזה היא תשוקתי להיות נוכח לצדך. למלא את כל אשר נפער בלבך. לו רק יכולתי, להחזיר את האתמול, ולעולם לא להגיע אל המחר. רק בכדי שלא ייווצר אותו החור מלכתחילה. לקחתך עמי אל מרומי האושר. לא נכיר אדם מלבדנו, וכך, לא יהיה צורך להפגע. אם תמותי את, איתך אמות. ואם אמות אני, או אז תמותי איתי. 

עוד מילדות, נהגנו לרוץ בשדרה. היית נעצרת לפתע ובוחרת מן הפרחים שנשרו אל הקרקע משורות העצים שבצידי שביל העפר. ואני צופה בך מהצד. קטנה כל כך, ורגישות כה גבוהה. בן 7 הייתי, את בת 3. שמלתך הלבנה מתנופפת מאחור, ברוח הערבית, וסרט קטיפה כרוך סביב מותניך. רגליך מכופפות, ואת בוחנת כל פרח. נוהה אחר זה שייראה סימן חיים. וכן היית את מלאת חיים. תמיד לחיים סמוקות, ושפתיים בורקות. מתרוצצת בתאווה אל מחוזות חפצך. מהנה להנה. רצה כנגד כיוון הרוח, בכדי לחוש בה בכל איבר מגופך. ידעתי אז. שיעודי הוא לאהוב אותך לנצח.

היום אנו עומדים זה לצד זו, על אותו המזח שנהגנו לבקר תכופות בימי הקיץ. את עוצמת עיניים, והבעת כאב נסוכה על פניך. בודאי מעדכנת את הרגש בתמונות הקשות שצברו מחשבותייך. עיבל, שאך לפני שנתיים זכה לראות את אור העולם, מצא עצמו מוקף בלהבות. האב בעבודה, אמך עזבה את הבית עם סל הקניות. ואת, שמחת לקראתי. ביקשת שאשמור בסוד על שעזבת את הבית ואת אחיך הפעוט. "מרחק קצר מהבית. מפה נוכל לראות אם מישהו מתקרב. שנתו חזקה מכדי שיתעורר בדקות הקרובות". אך כשחזרנו הופתענו לגלות את הבערה מכלה את חדרי המגורים. תוך דקות ספורות כל בית העץ בער. נתקפנו אימה והבהלנו את כל אותם מעט אנשים שהיו בקרבת האזור. אני זוכר היטב את ריצת אמך. ריצת ספרינג אינסטנקטיבית והבעותיה כשל מי שעומד לאבד את חייו. את עמדת בצד. מבטך קפוא. היא רצה הישר אל תוך הלהבות. כנראה מתוך מחשבה שאולי עוד תספיק להציל את בנה. או שאולי לא הייתה בה מחשבה כלשהי. הרי שאינסטינקטים מונעים ממקום לא מחושב.

שניהם לא שבו עוד אל החיים.

אני מניח שזה היה ביש מזל גדול. ואולי לא תצליחי להתעורר ממנו לעולם.

כנראה שטוב לך היכן שאת, בעולם לא מחובר שבו את נוכחת כיום. מנותקת מכל מציאות. מרוחקת. 

נערה שוממה.  

אחרת היית נותנת לי אות, שאת מסוגלת להמשיך.

אך אל דאגה, יקירה.

אני איתך בעולמך. ואם אמות אני, או אז תמותי איתי.

לעולם לא אשאירך לבדך.