מבראשית ועד לתחתית

הקלדה עיוורת. אולי אם לא אבחן את הכתיבה, הדברים ייצאו כמו שהייתי רוצה?

המון דברים קורים. כמו תמיד, אפשר לומר. המציאות היא דבר משתנה. כמה שנראה לחלקנו שהחיים הם מונוטוניים – הו, חבריי'ה, פיקחו עיניכם !.

המחשבות עוברות בקו כל כך לא ברור. סוטות מנתיב לנתיב כמו החלקיקים באויר.  אין לי שליטה עליהם. כבר מזמן דרשתי מהמוח שלי לעשות סדר בדברים. אבל הוא לא מקשיב לי. אני במלחמות עם עצמי.

סיימתי את הקורס, עכשיו אני מרגישה במקומי בצבא. בדרגה שיכולה לאפשר לי להרגיש לא נחותה. אם כי הרבה יותר משתלם להיות "חייל פשוט" (שונאת את ההגדרה הזאת, אבל ככה הם קוראים לזה). לבינתיים חוץ מלהיות מפקדת, גם הפכתי לטכנאית (זה כנראה עובר בתורשה או משהו). בין אם מדובר בטלפון שהפסיק לעבוד, או בלחבר את הכבלים הנכונים של הוידאו ולהחזיר את הקול לטלויזיה. לאיים על הגנרטור כשהוא מפסיק להתניע לי, להכיר את כל המתגים של החשמל בעל פה, ולרוץ בגשם שוטף בשיא הקור בשביל להרים מתג מזורגג.

הגעתי להסדרים עם הקב"ן, לבינתיים אנחנו לא מתראים. הוא לא תמיד מרוצה מזה, אחרי הכל הוא עושה משהו שהוא לא אמור לעשות (מה גם שביקשתי לא להיות במעקב של רופא- כבר שלושה חודשים). אבל הוא נענה לי, בלי אף תלונה. הוא מאוד מקל עליי בדרך הזאת. (ולפעמים הרכרוכיות שלו פשוט הורגת אותי).

הייתי יותר מדי זמן בבסיס בלי להתעסק בדברים שאני אוהבת. סוף סוף אני בבית, ובלי תנאים מלחיצים. כבר התגעגעתי לעצמי.

אמנסיה (01:06) :

עכשיו אני מפקדת :-)

Oblivion (01:06) :

יציאות משופרות?

אמנסיה (01:06) :

כן, ביום

Oblivion (01:07) :

איזה יתרון מטורף!
עכשיו תוכלי לאכול יותר שוקולד!

אמנסיה (01:09) :

אבוי לי,

בסוף אני אראה כמו חבית

Oblivion (01:10) :

כן ממש

רק את!

אמנסיה (01:14) :

לא רק אני, אמריקה מלאה בכאלה

Oblivion (01:15) :

חחח באמריקה בהחלט יש שמנמנים.

ואת ממש לא שמנה!

אמנסיה (01:15) :

עוד לא. :-)

Oblivion (01:17) :

חחחח

יש לך תכנונים?

אמנסיה (01:19) :

לא בקרוב. אין לי זמן לזה