לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג הסיפורים של רום


בלוג של הסיפורים שכתבתי. לדעתי הוא מעניין והביקורות היו טובות- כדאי לכם לקרוא!

כינוי: 

בן: 29

ICQ: 232839577 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


3/2008

חלק ב' ואחרון


ההצגה חייבת להימשך /רום רזניק

הדלת- פרק עשירי ואחרון

         חלק ב'

 

"ירון!!! ירון!! אתה שם?! ירון!!" התעוררתי.

פתאום שמעתי את קולה של גל מעבר לדלת. הסתכלתי סביבי וראיתי שהכל במקומו. שום ארון לא נפל, שום דלת סתרים לא נמצאה, רק אני והטקסטים על הברכיים שלי.

 

"כן אני פה!! תוציאי אותי, בבקשה!!" צעקתי אליה.

 

תוך כדי ששמעתי את הנסיונות לפתיחת הדלת, הבטתי בשעון שעל הקיר. השעה הייתה כבר 21:00.

ההצגה הייתה אמורה להתחיל לפני חצי שעה!!

 

בום!!! הדלת נפלה ומלא אבק מהרצפה התעופף באויר, כשמאחוריו גל ועוד כמה בנים עומדים שם.

"אתה בסדר?" שאלה גל והלכה לקראתי.

 

"אני חושב.. מה עם ההצגה? עיכבתם את כולם?" שאלתי, תוך כדי שאני וגל יוצאים מהחדר.

"אממ לא.  ביטלנו אותה." אמרה בחשש.

"עשיתם מה??!!??!!? ביטלתם אותה!?!? אבל למה??!?" התעצבנתי.

"לא מצאנו אותך, ולא ידענו מה לעשות, הכל נראהלנו כל כך אבוד. ועד שנועה הסתומה הועילה בטובה להגיד לנו איפה אתה, החלטנו שאנחנו דוחים את ההצגה לעוד שבועיים , עד שאלון יצא מהשבעה ויוכל להופיע. ולא יהיו בעיות" אמרה.

"טוב, או קיי. זה בסדר. עשיתם בשכל" נרגעתי לקצת.

 

בעודנו הולכים במסדרון, מלאים באבק, גל נעצרה.

"אני ממש מצטערת על כל ההתנהגות שלי אלייך. זה ממש לא הגיע לך." אמרה

"זה בסדר.." אמרתי

"לא זה לא. לא עשית לי כלום ואני ממש מצטערת. אתה באמת היית הכי מתאים להיות הבמאי. זו לא אשמתך שהכל התפקשש, אל תרגיש רע בנוגע לזה. אתה סולח לי?" אמרה

"אממ.. כן! ברור שכן. זה בסדר אין לך על מה להצטער." אמרתי.

"יופי.. אז עכשיו כשהכל בסדר בניינו, בוא נלך לעודד קצת את המגמה." אמרה.

 

כשהגענו כולם נראו מאוכזבים. לאה בכלל הייתה על הקרשים. ואני? אני עמדתי שם כולי אדום מרוב בושה- בושה על הטיפשות להיתקע בחדר בהיכל תרבות.

 

"תראו, אני ממש מצטער. אני לא התכוונתי להרוס לכם. אבל זה לא היה תלוי רק בי, ובכלל כל הקטע הזה אולי קרה לטובה. עכשיו דחינו את ההופעה ועוד שבועיים אלון יעשהאת התפקיד ונוכל להתכונן יותר ויהיה מעולה, אני מבטיח לכם!!" אמרתי

כולם נראו קצת יותר מבואסים, אבל לא יכולתי לעשות דבר.

"טוב, נתראה כולנו מחר בבצפר וניפגש ונסכם הכל. תאמינו לי, יהיה בסדר!" אמרתי.

 

כל אחד הלך לדרכו וכך נגמר הערב הדרמטי הזה.


לאחר שבועיים אלון כבר יצא מהשבעה, ועשינו מלא חזרות.

וכן, בסוף גם עלתה ההצגה.

 

היה מדהים!! כולם היו כל כך מרוצים! וכל כך נהנו! היה מושלם!!

לאה החליטה לאמץ את אלון. כי למרות שנשאר לו המון כסף, לא היו לו קרובים, או משפחה. עם הזמן הוא למד לאהוב אותה- ועכשיו הקשר בניהם הוא כמו של אמא ובן.

 

נועה ואלון ניהיו חברים. זה היה ממש צפוי כי כולם ידעו שהיא מאוהבת בו. עכשיו אלון כבר ממש לא מרגיש לבד. הוא מאושר.

 

ואני? גם אני מאושר. הציעו לי ללכת לאודישן לתפקיד ראשי בהצגה חדשה שעולה ב"הבימה". מוזר נכון? כי אני הרי הבמאי, אף אחד לא ראה אותי משחק.

טוב זה בזכות לאה שרצתה לשפר את ההרגשה שלי. הלכתי והתקבלתי. התקבלתי אני ועוד שחקן אחד מרעננה. ואנחנו נעשה "דאבל קאסט" על התפקיד. זה אומר שהצגה אחת אני אשחק והצגה אחרת הוא ישחק.

 

דווקא קומדיה ממש מצחיקה. זו לפחות התחלה של קריירה מסוימת, לא?

 

אה.. ויש לי חברה. קוראים לה ליה. הכרתי אותה בסט של ההצגה. היא ממש חמודה וממש יפה ואני מאוד אוהב אותה. והיא אותי. האמת היא שאני וגל היינו חברים לתקופה קצרה, אבל זה לא הסתדר לנו. רבנו יותר מדי.

אז עכשיו אחרי שבאמת כל החיים שלי במצב הכי טוב שיכול להיות- אני מתגייס. אני מתגייס לתיאטרון צה"ל. נקווה שיילך לי שם טוב.

 

ואחרי הצבא? אלוהים גדול. נקווה שהמזל ישחק לי ושאני אצליח בכל מקום אשר ארצה.

והמחזה- המחזה תמיד יהיה התחלת הדרך שלי. תמיד אני אזכר בהצלחה שלו כהתחלה של ההצלחה שלי.

 

הכל בזכותו, ג'ימי פרנקל.

 

 

                                                                                                     הסוף!

נכתב על ידי , 1/3/2008 15:49  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





172
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrom reznik אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על rom reznik ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)