זהירות כלב

אני לא אוהבת אף מדריך בשיכבה שלנו,או שהם פשוט חופרים ולא מגיעים אף פעם לפואנטה,או שהם מתנשאים ועושים לי טובה שהם מדברים איתי או שהם פשוט כלבים מעצבנים.ככה זה מדריכים.יש אנשים (יותר נכון אנשות) שמרגישים חופשי לדבר איתם,אני לא מוצאת שום דבר משחרר או מרגיע בדיבורים,בגלל זה פסיכולוגים לא יכלו לעזור לי,לא היה להם יותר מידי במה לעזור אבל הם לא יכלו,גם כאלה שמשלמים להם 400 שקל לשעה.אז כשברדה אמרה לי שאחד המדריכים הכלבים במיוחד ממש עוזר לה בשיחות הנפש שלו השלמתי פשוט עם העובדה.למרות שלא כל כך נחמד לגלות שכשחברה שלך מדברת עם מדריך זה אותו דבר כמו שהיא תדבר איתך.

דיבורים דיבורים דיבורים,הם לא עוזרים הדיבורים,הם סתם...דיבורים. אני לא רואה שום צורך בהם בכלל.

אז לי ולמלכה (המדריך-זה כינוי) הייתה שיחה יחסית שיטחית לשיחות שיש לברדה איתו,אבל ברדה מקרה מאוד מיוחד,ברדה היא אדם שצורך  אנשים,ברדה באמת צריכה אותם,לא כמוני.אז לי ולמלכה הייתה חתיכת שיחה כמו שאף פעם לא הייתה לי עם מדריך.לא שהוא עזר לי,לא שהיה לא במה,פשוט דיברתי איתו איזה שעה על זה שאני רוצה לעזות את הצופי ים בסוף השנה ועל הקבלה לתיכון שמאוד רחוק מהבית שלי ועל כמה שאני מודאגת שאני לא אתקבל למגמה (הלא מחורבנת) של התיכון בעיר השכנה.

התיכון הזה מקבל רק 20 אנשים שלא מאיזור שלו.במגמת המחול יש בערך 30 או אולי קצת יותר ,לא יותר מ 40 בכל אופן תלמידים ועל כל מקום במגמה נלחמות 5 בנות (או בנים...) זה מטורף,זה בקושי אפשרי,אבל יש סיכוי ואני יכולה להיות אחת מעשרים הבנות (או הבנים כמובן...)אז עכשיו אני במרדף אחרי חומרים לקטע הסולו שלי.אחלו לי בהצלחה (אני בכל זאת אצתרך אותה גם אם האודישן הוא רק בינואר).