הוא יודע,הוא ידע,פישפשתי קצת בקטעים מלפני חודשים וקראתי תגובות שלא ראיתי.
"מה חשבת לעצמך בכלל? תגידי לי את השתגעת?אחרי שבלוג שלך התפרסם ככה בשנה שעברה ככה את כותבת?!?! תגידי לי את מטומטמת?!?! את באמת מטומטמת,את פרה מטומטמת עם מוח שלא התפתח מאז שהיית בת 10!!! תגידי לי את השתגעת שככה,בכזאת שטחיות את כותבת?!?! את פשוט סטומה"
ואילו היו המחשבות שלי לפני שהחטפתי לעצמי סטירה מצלצלת."את באמת פרה מטומטמת שקופה,את פשוט שקופה,איך את נותנת לאנשים לקרוא אותך?!?"
שום מקום לא בטוח,מסמכים מעידים על קיומך,בכל מקום ימצאו אותך,שום מקום לא בטוח,ומי שחושב שכן,טועה,גם אם תחיה מתחת לאדמה....
ימצאו אותך,ויצודו אותך
ואם תברח,העונש שלך יהיה הרבה יותר גרוע
כי שום מקום לא בטוח,כי יש לך הורים,כי יש לך אחים,כי יש לך מקום מגורים וטלפון.על שמך.ואין לך מקום להיות בו בלי שימצאו אותך.כי זה לא בטוח.
אתה נענש על שאתה חי
תגיד לי אתה טיפש? היית חייב להגיב? מכל האנשים דווקא אתה? את המחשבות האלה לא יכולת לשמור לעצמך? יכולתי לחיות בבועה (היחסית) שקטה שלי,הבועה החסינת כל דבר שלי,אבל עכשיו,היא התפוצצה....
יכולתי להמשיך לחיות בה ולדעת שאתה לעולם לא תדע....שימו לב שיניתי את השם משתמש."את התחרפנת,את פשוט מטורפת מה עשית לעצמך?!? את פשוט טיפשה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
littel flake