ראיתי את זה איפשהו והייתי חייבת לשים את זה כי אותי זה מאוד ריגש:

מכתב למחנכת

שלום לך,גברת רוזנצוויג.

רציתי לספר לך משהו על גלעד גולדברג,

הפרא אדם ההוא שקיבל ממך "בלתי מספיק" בהתנהגות.

אז גלעד,שהיה מגיע לכיתה בלי תיק, התגייס לצנחנים.

עם הקפריזות שלו הוא לא שרד את הגיבוש לסיירת,

אבל הגדוד חיכה לו בזרועות פתוחות.

גלעד,שפסלת לו מבחן בגלל פתק שהוא החביא בתחתונים,

סיים טירונות וקיבל פק"ל נגב-ששוקל,יקירתי,כמעט כמוך -כפול  חמש.

ועם הנגב הזה הוא נכנס ללבנון.

גלעד,שהעפת אותו מהטיול השנתי

אחרי שהכניס סמירנוף אייס לג'ריקן הכיתתי,

נתקל בכמה חיזבאללונים שהמטירו אש תופת על המחלקה שלו.

כדורים,רימונים וטילי סאגר פילחו את האוויר ברעש בלתי נסבל.

גלעד, שהשעית מהלימודים אחרי שעישן "אני לא רוצה לדעת מה" בשירותים,

הסתכל הצידה ומצא את החבר שלו לוי עם חור כניסה בעורף,שוכב בתוך שלולית דם.

בדיוק חמש שניות לקח לגלעד לתרגם פחד לפלט של תורת לחימה.

גלעד,שהשחיל את המכונית שלו לחנייה השמורה של המנהל,

גילה שרוב המחלקה שלו חטפה הלם קרב.כולל המפקד.

הוא לקח את השניים היחידים שלא נשברו ותפס פיקוד.

זעק וצעק וצרח את הפקודות שבזכותן המחלקה הזאת חיה.

גלעד,שמרח לך על הכסא דבק מגע לפני שנכנסת לכיתה,

הזמין בקשר פינוי מיידי לשלושה לוחמים עם רסיסים בעיניים.

גלעד,שבטיול למוזיאון האצ"ל נשאר לישון באוטובוס,

נצר את הנשק לרגע כדי לאסוף מהרצפה ולשמור בכיס

את הכיפה ספוגת הדם של לוי.

גלעד,שלא ניגש לבגרות באזרחות כי באותו יום היו גלים,

סחב את לוי על הגב ונמרח בדם מהפצע הפתוח בראשו,שלא הפסיק לטפטף.

גלעד,שבמסיבת הסיום עלה לבמה עם סיגריה,

עלה ללוויה בהר הרצל עם כל המחלקה,אבל עמד בצד.

כשכולם בכו על הקבר,גלעד הסתכל לצדדים.

אחרי כל הדרשות וההספדים,שנייה לפני העלייה לאוטובוס,

גלעד הסתובב ונעמד מול הקבר.

הוא פרץ בבכי פתאומי וכל כך חזק,שנדמה היה כאילו כל רגע לוי קם להרגיע אותו.

ארבעה אנשים אחזו בגלעד.שום דבר.

צווח לאדמה את כל מה שהצליח להדחיק בשדה הקרב.

גברת רוזנצוויג, לא צריך תעודת בגרות, אבל כשאף אחד לא יראה,

שלפי מהמחשב את גליון ההתנהגות של גלעד.

מחקי את התאריך בתעודה המקורית, רשמי "2006", ובמקום "בלתי מספיק" כתבי "גיבור".