הסיפור הוא עליי,בחורה,כמעט בת 17, שהתאהבה בפחדן.. ואפילו לא מצטערת על כך...
הכל התחיל בנינו כסתם חברים לכיתה...
שום דיבור,שום קשר...
רק מבטים חסרי משמעות...
אחר כך... הייתה שביתה ארוכה... ולא התראינו חודשיים,
לא אגיד לכם שלא התגעגעתי...
בשביתה הזו נורא השתניתי...
עברתי המון...
ריב גדול... שגרם לי לשינוי עצום בעצמי...
אחרי חודשיים של שביתה... חזרנו לבצפר...
ולאט לאט התחלנו לדבר...
בלי שאפילו ארגיש,
החלפנו מספרים,
נגענו,
ובלי שאשים לב, התאהבתי,
בבחור עם פשוט כל מה שאני צריכה...
יום אחד, הוא בא אליי...
וכשהלך, חיבק אותי, חזק, וגם הרים סובב אותי... (מכירים?)
בכמה שניות האלה,
הרגשתי פשוט נסיכה...
לאחר כמה זמן..
חשפתי את רגשותי בפניו...
נתתי לו לדעת,
בהתחלה היה מוזר...
עד שלבסוף, אחרי שבוע,
הוא חזר אליי,
ואמר, שלדעתו זה צריך להתבשל... ולא כרגע...
קיבלתי את זה...
טיבעי, לא?
ומאז, יצא לנו לנו לדבר על הנושא,כמה פעמים...
והמבטים המשיכו...
והמחמאות, המשיכו גם...
וגם אני, המשכתי לשקוע...
ובשיחה אחת...הוא שבר אותי...
אמר לי ת'משפט, שאני לפחות, לא כזה אשכח :\
"לא רואה אותנו ביחד"...
ועד היום אני לא מבינה מה זה אומר...
כי הוא כן מרגיש...
אז למה לא?..
ומאז, אני בטירוף... עם עצמי...
של לשכוח אותו...
ומאז גם הספקתי לטוס לחוץ לארץ...
אחרי כשחזרתי, הכל השתנה...
הוא פתאום התחיל לשלוח הודעות...
להתעניין בשלומי...
ואז בשיחה תמימה אחת,
שאל מתי ניפגש...
תגידו לי אתם, מה זה היה עושה לכם?
אותי? זה שבר לגמרי...
והבנתי שלא שכחתי אותו ב- 100%...
ואחרי זה,
הכל ממשיך אותו דבר,
רמזים עפים לכל עבר...
ואני לא יודעת עוד לאן לפנות,את מי לשאול...
הסיפור שלי עוד נכתב,בידי שמיים...
תענו לי אתם,
מה לעשות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
