Maybe

הגיע הזמן סוף סוף לפוסט נורמלי בבלוג הזה, והגיע הזמן שאני אכתוב כמו שצריך לנושא החם, לא? P:

אז בתחום הספרות:

 במקום השלישי:  הסוף של הספר "סיפורי דגים", אני לא מתכוון להרוס לכם את הספר, אני רק אמליץ עליו ואני אגיד שאותי הסוף הפתיע במעט וכמעט וגרם לי לבכות מרגשות מעורבים ומהולים אחד בשני.

במקום השני: "איש הקציר", שבמקרה הוא הספר האהוב עליי שטרי פראצ'ט כתב. הקטע האהוב הוא ההסבר על האורנים הסופרים, היצורים החיים העתיקים ביותר בעולם הדיסק, והדיון שהתפתח בינהם: "ששת האורנים הסופרים בקבוצה זו הקשיבו לקשיש מביניהם, אשר גזעו המסוקס הצהיר על הגיל 31734 שנים. השיחה ארכה 17 שנים, אולם הואצה לאחרונה.

"אני זוכר כשכל זה לא היה שדה."

האורנים השקיפו על יותר מאלף קילומטרים של נוף. השמים הבהבו כמו פעלול גרוע בסרט על מסע בזמן. שלג הופיע, שרד משך רגע, ונמס.

"אז מה זה היה?" אמר האורן הקרוב ביותר.

"קרח. אם אפשר לקרוא לכך קרח. היו לנו קרחונים כהלכה באותם ימים. לא כמו הקרח של היום, נשאר משך עונה אחת ונעלם. הקרח ההוא נותר למשך עידנים."

"אז מה קרה לו?"

"הוא הלך."

"הלך לאן?"

"למקום שאליו דברים הולכים. הכל תמיד ממהר להיעלם."

"וואו, זה היה אחד קשה."

"מה היה?"

"החורף הזה, בדיוק עכשיו."

"אתה קורא לזה חורף? כאשר אני הייתי נטע, היו לנו חורפים -"

ואז העץ נעלם.

בחלוף פסק זמן מזעזע של מספר שנים, אמר אחד מהקבוצה:

"הוא פשוט הלך! פשוט כך! יום אחד הוא היה כאן, במשנהו הלך!"

לו יתר העצים היו אנושיים, היו רוקעים ברגליהם בחוסר נוחות.

"זה קורה, בחור," אמר אחד מהם, בזהירות. "הוא נלקח למקום טוב יותר*, אתה יכול להיות בטוח בכך. הוא היה עץ טוב"

*במקרה זה, שלושה מקומות טובים יותר. השערים הקדמיים של נוס 31, 7, ורחוב אלם 34 בעיר אנק-מורפורק." (ע"מ 14-15 איש הקציר/ טרי פראצ'ט)

כמובן שכל השיח הזה ארוך ומצחיק יותר, אני בחרתי להתמקד בחלק הזה דווקא (כל השפר הזה, ובכלל כל הספרים של טרי פראצ'ט, מלאים בהומור ובתיאורים צבעוניים וציוריים.).

במקום הראשון: "ההוביט" (או בשמו הפחות מוכר: "לשם ובחזרה"). של טולקין בכלל נמצא אצלי בראש הרשימה, ובמיוחד תחילת ההרפתקה של בילבו באגינס (כןכן, דודו של פרודו באגינס מספרי וסרטי שר הטבעות). היציאה למסע החלה בביתו של בילבו כשגנדאלף התדפק על דלתו של בילבו והציע לו לצאת להרפתקה, בילבו סירב אך הציע לו לחזור למחרת לכוס תה. משם העיניים התגלגלו עד אשר הגיעו גמדים רבים וגנדאלף אחד ולמחרת הם יצאו להרפתקאתם ובילבו, יצא אחריהם (מכיוון שהוא ישן עד מאוחר.). משם סיפור ההרפתקה צובר תאוצה מדהימה וצורה מדהימה ומרתקת.

הספר הזה מומלץ בחום לכל אחד, ילדים וגדולים. הוא גם מומלץ לאנשים שרוצים להבין קצת יותר טוב את האירועים שמאוחרי שר הטבעות.

בתחום הסרטים:

במקום השלישי: "גיבור" (הסרט עם ג'ט לי וכל המכות). הסצנה האהובה עליי היא סצנת הקרב הראשונה של שבעת המאסטרים של הארמון (אם ככה באמת קוראים להם) ושל אין-שם (הדמות הראשית בסרט) נגד שמיים -קישור-.

במקום השני: "איש על הירח" בכללי, אני ממש אוהב את הסרט הזה, בין אם זה המשחק של ג'ים קארי או עד כמה שהסרט הזה כל כך קרוב למציאות, הוא מצויין.

ספויילר!!!1אחד

 אני אהבתי את הסוף שלו שבו הקומיקאי, אנדי קאופמן ביצע את הופעת חייו באולם "קרנגי הול" וזמן מה לאחר מכן נפטר ממחלת הסרטן והצורה שבה ההלוויה בוצעה. זה פשוט מאוד ריגש אותי. (כדי באמת לאמוד את הדיוק של הסרט אפר לצפות בהופעה האחרונה שלו ולהשוות אותה לסרט עצמו ולהבין שהכל כמעט שוחזר אחד לאחד.)

R.E.M - Man On The Moon (כןכן, השיר נכתב במיוחד על אנדי קאופן, למקרה שתהיתם. יש איפהשהו גירסא שהיא לא מהופעה, אני פשוט לא מוצא אותה, לצערי.)

במקום הראשון: Hot Fuzz (שמו של הסרט בישראל "שוטרים לוהטים" אבל זה לא נשמע טוב.). כןכן, הצמד הבריטי של ניק פרוסט וסיימון פג שכתבו את ושיחקו בסרט "מת על המתים" (הפארודיה על 28 יום אחרי) חזרו עם תסריט משובח ומלא בהומור ורווי באקשן. הסרט מספר על ניקולאס אנג'ל, שוטר מלונדון, שמועבר לכפר בשם סאנפורד בגלל שהוא היה מצטיין מדיי וגרם לשאר השוטרים בלונדון להיראות מרושלים ולא יעלים. בכפר תושבים החלו למות בדרכים מוזרות ולעיתים מזוויעות, ניקולאס חשד שזה רצח אבל כל השוטרים בתחנת המשטרה בכפר לא האמינו לו. ניקולאס המשיך בחקירות והגיע לתשובות מחרידות למדיי.

בסרט הזה דווקא היו שתי צסנות שממש אהבתי (למרות ששתיהן מתרחשות דיי בסמיכות אחת לשנייה.):

סצנה 1

סצנה 2

-אני מצטער על האיכות של הסרטונים, חיפשתי משהו נורמלי, לא ממש מצאתי.-

ובתחום האחרון והחביב: תוכניות הטלוויזיה:

במקום השלישי: באטלסטאר גלקטיקה: התוכנית מגוללת את הסיפור של מה שנשאר מהין האנושי לאחר ההתקפה של הסיילונים (רובוטים שהמין האנושי יצר שהחליטו למרוד ולהרוג את כל בני האדם). בתחילת התוכנית, בשני הפרקים של המיני סדרה, הצופה מקבל קצת מושג לגבי ההיסטוריה ומה שקרה לפני התוכנית. התוכנית מתחיל, בעצם, בכך השמין האנושי מונה כ-50000 אנשים בלבד.

ברמת העיקרון, אני ממש אוהב את כל הסדרה. בצורה פרטנית יותר, אני אוהב את הקרבות, במיוחד את הצילום שלהם, הם מצולמים וערוכים בצורה מדהימה, בין אם אלה דיווחים במכשירי הקשר, הפיצה מספינה אחת לאחרת ובין אם זה הקצב המהיר של הצילום, כל אלה הפכו את סצנות הקרבות בסדרה לסצנות שיותר מראויות להיכנס לרשימה.

הנה טעימה קטנה (אבל ממש קטנה. לדעתי היא לא עושה כל כך חסד, אבל לא מצאתי משהו אחר טוב יותר.)

ובמקום השני: סטארגייט SG 1. זאת סדרה שאי אפשר להתעלם ממנה, היא התחילה בגלל הסרט "סטארגייט" שיצא בשנות ה-90 לאקרנים ומיד משכה את תשומת הלב של אלפי צופים ברחבי העולם, בין אם זה בגלל השחקנים (מקגיוור משחק שם), בין אם זה בגלל העליה המתוחכמת, ההומור והציניות ששזורים כל כך טוב בכל תחום ופרק בסדרה, ובין אם אלה הקרבות (שחלקם באמת נראים טוב לעומת חלק אחר שלא שווה אפילו את הבהייה הממושכת במסך).

אחד הפרקים האהובים עליי בסדרה הוא הפרק "חלון ההזדמנויות" פרק שבו אוניל (ריצ'ארד דין אנדרסון, הבחור שמחשק את מקגיוור) וטיאלק (כריס כריסטופר ג'אדג') נקלעים בתוך לולאת זמן מוזרה שגורמת להם לחזור שש שעות אחורה בכל פעם מחדש שמכונת זמן מופעלת בכוכב שהם ביקרו בו לפני כן, הם מנסים לפתור את התעלומה ותוך כדי... את זה אתם יכולים כבר לראות לבד ולהבין למה דווקא הקטע הזה...

ובמקום הראשון: בבילון 5: חמש עונות ושישה סרטים של רגעים מביכים, מצחיקים, כואבים ובעיקר מרגשים. הסדרה הזאת משקפת גם את העולם שאנחנו חיים בו והיא מצליחה לשלב המון ז'אנרים ביחד (מדע בדיוני עם דרמה, קומדיה, פעולה ומדיי פעם אפילו קצת אימה.) בצורה כל כך אמינה וטובה.

כשראיתי את הסדרה, מהפרק הראשון עד לפרק האחרון לא יכולתי שלא להזדהות עם ההרס העצמי של לונדו מולארי ולרחם עליו ולרצות לעזור לו, לא יכולתי שלא להעריץ את האצילות של שרידן ואת הנאמנות של דלן, לא יכולתי שלא לאהוב את ג'אקר על כך שהוא תמיד יודע ותמיד צודק והולך לפי ליבו ולא יכולתי שלא לצחוק מהביישנות של וויר. בשלב מסויים מרגישים שהדמויות הן קצת יותר מסתם דמויות בתוכנית, הן הפכו לסוג של חברים שלכם, כאלה שאתם יודעים הכל עליהם ואת כל המניעים שלהן ואת כל הסודות האפילם ביותר שלהם.

אבל, ללא דיחוי נוסף, אני בחרתי בקטע מתוך הפרק ה-12 בעונה ה-3 של התוכנית. אחד מהקטעים שבהם לונדו מולארי, השגריר של הרפובליקה הסנטאורית, סובל מחרקים במגוריו.

אז, עד פה פוסט יחסית נורמלי, עם הרבה חנניות מצידי, ורווח ענק בשבילכם.

יומטוב