בהלם ממה שעשית.
שולחת הודעה, "מה את מתערבת בכלל" ענית.. צפוי.
לא מאמינה מכל מה שיוצא ממך, מאיפה זה הגיע?
אחרי כל מה שנותנים לך, כל מה שעושים בשבילך.. ככה אתה 'גומל' ?
כועסת כ"כ..
כולם מאוכזבים ממך, איך לא? אחרי התנהגות כזאת...
זה התחיל עוד מיום שישי... [ ואני, ברוב תמימותי חשבתי שזה עבר.. ]
יצאתי בערב, ללא כל חשק, לים.
שוכבת על שמיכה עם שיר עצוב והדמעות עולות לעיניי.
מסתכלת על כולם, נהנים.
למישהו אכפת?
מתה להוציא הכל... יודעת שאם רק אתחיל לספר, אתחיל לבכות. מוותרת.
אבל בכל מקרה רוצה.
מרגישה הכי לבד בעולם...
אחרי שדווקא היה נראה שהכל מתחיל להסתדר, שוב הכל משתנה.
למה זה היה צריך להשתנות!?
היא סיפרה לי ועוד שנייה בכתה, גם היא בהלם ממה שעשית.
"אחרי שנותנים למישהו הכל, זה מה שקורה.. הוא חושב שמגיע לו הכל." אמרתי לה
"כן, זה מהפינוק.."
' אחלה דרך לפתוח את השבוע.. '
3>.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
