מגרגורי ליבו של חתלתול

כבר נשב"ז לי לגמרי לראות את הפרצופים היהירים והמנופחים של הגנרלים האלה, שיושבים שם ומסבירים בקול בוטח ומלא שחץ על אותם יבחושים בני דומן שהם אינם יותר מזמזום מרגיז ולא יותר באוזנה של מכונת המלחמה הישראלית, שמזלזלים ומקלים ראש בכוחות שעומדים מולנו, שמלגלגים עליהם מדי יום ויומו - בכל פעם בקולו שם גנרל אחר

אז גנרלים יקרים - באמת נמאסתם. אולי לא יחידות עילית עומדות מולנו, אבל עם כל הכבוד לצבא הגנה לישראל המהולל, אנחנו ממשיכים לחטוף מדי יום ביומו עשרות טילים ורקטות על הראש בלי שרואים באופק סימן לכך שמשהו הולך להשתנות, ורק היום 9 חיילים שלנו נפלו חלל ליהירותם של קברניטינו, ורק לפני כשבועיים 4 חובלים נהרגו בגלל שמערכות ההגנה של הסטי"ל בכלל לא הופעלו, כי מי זה בכלל הנסארללה הזה - סתם איזה ערבי אחד שלא סותם את הפה.

זאת אותה יהירות שבגללה חטפנו על הראש באותה תקרית בכרם שלום שבה נשבה גלעד שליט, ואותה יהירות שבגינה אנחנו בטוחים כבר שנים שאם ניתן להם על הראש כמו שצריך הם כבר יבינו שאיתנו בכוח לא מתעסקים.

ודומה שאף אחד ממנהיגינו לא עוצר רגע וחושב - רגע! כל כך הרבה שנים דוקטרינת הלוחמה הזו לא עובדת. אנחנו הורגים בהם, ולא רק שהם לא משתכנעים שלא כדאי להם להתעסק איתנו, אלא שנאתם אלינו הולכת וגוברת מדי יום, ויותר ויותר שהידים פלשתינים ולוחמי גרילה לבנוניים מוכנים לתת את חייהם כדי להרוג ולפגע בנו

ולא - החיזבאללה כבר מזמן לא סתם הערת שוליים בהיסטוריה של הסכסוך הזה - זהו צבא חזק ומאורגן, עם ארסנל נשק מכובד שעושה בנו שמות כבר שבועיים וגב פיננסי חזק מאד, ובעיקר עם רוח לחימה וכוח רצון להפיל בנו חללים

אז הגיע הזמן שנעצור רגע ונחשוב מה לא בסדר, והאם באמת הדרך הזו שבה אנחנו הולכים היא הדרך הנכונה? האם להפיל טונות על גבי טונות של פצצות על הראש שלהם, הריגת מאות לבנונים חפים מפשע והרס של מדינה שלמה - זה מה שבאמת ימגר את החיזבאללה ויסיר את האיום הזה מעלינו.

אז זהו - שלא. כי את הרקטות והטילים שלהם אולי נשמיד בסיבוב הזה, אבל עוד כמה חודשים שיירות הנשק מאיראן ומסוריה ימלאו שוב את מחסני החיזבאללה בכל טוב הארץ, ושוב נחזור לאותה נקודת מוצא ממנה יצאנו, רק עם משק במצב כלכלי מעורער, ועם כמה עשרות הרוגים וערים שלמות על סף חורבן.

ואם כבר נמאס - אז באמת שנמאס מהנוהל המטופש הזה של דובר צה"ל לא להתיר לפרסום את עובדת נפילתם של חיילים בקרבות. הרי הקודים ידועים לכל: "קרבות קשים בלבנון, נפגעים לכוחותינו". נפגעים, לא פצועים. רק אוויל לא יבין ששוב יש הרוגים בקרב כוחותינו. ואז מתחילים לבוא המספרים, ומ-30 נפגעים פתאום צונח המספר ל-22 פצועים, ואז, בתרגיל מתמטי מזהיר, מסיק הקורא המלומד מהר מאד שעוד 8 מטובי בחורנו נפלו בקרב.

ובאמת שלא צריך להיות גאון גדול בתורה בשביל להבין את זה, והרי כל קורא בר דעת כבר יודע לקרוא בין השורות, אז בשביל מה להמשיך עם השטויות האלה? הרי שמתפוצצת פצצה במרכז תל אביב, לא עוברות דקות וכבר המספרים עפים באוויר, אז למה כשמדובר בחיילים צריך לחכות 12 שעות (לפחות!) בין האירוע לבין ההודעה הרשמית? מה, לא מגיע לנו לדעת?

נשבר הלב לשמוע על כל אותם עשרות בעלי חיים שננטשו על ידי בעליהם באיזורים המופצצים, מחוסר ברירה או מחוסר לב. כל אותם יצורים חסרי אונים שרעש ההפצצות בוודאי מכניס אותם לטראומה שלא תמחה בקלות, שרובם בוודאי רעבים וצמאים - למים ולאהבה

חיזוקים וחיבוקים לכל אותם פעילים קדושים ששמים נפשם בכפם ומטפלים בכל החתולים והכלבים הנטושים הללו באיזורי הקרבות. שרק יהיה מישהו אחר כך שיאסוף אותם חזרה לביתו וידאג להם...

ומה ישאר אחר כך? ערים חרבות, בתים הרוסים, משפחות שכולות. המלחמה הזו הפעם הגיעה עד לתוך ערינו - ולא רק לקריית שמונה ונהרייה שבעות הקרבות והמתורגלת היטב, אלא גם לחיפה, לקריות, לטבריה ולצפת.

וכמובן - לבירות, ולצור, ולסג'עיה ולבנת-ג'ביל ולכל אותם מקומות עלומים שאיש לא טורח לדבר עליהם במקומותינו, ושגם יש אנשים כמונו שרוצים לחיות בשלווה ובשקט, ושעולמם חרב עליהם ברגע.

הדי המלחמה הזו לא ישככו מהר, ואת החורבות שהיא תותיר אחריה לא יהיה קל לבנות מחדש.

רק לפני שנה (או שמא שנתיים? איבדתי את הספירה) לא מעט אנשים בכו על מפוני רצועת הזה שנאלצו לפרק בית שבנו בעמל כפיהם ולהעביר אותו למקום אחר, והנה - כל כך הרבה משפחות שאפילו לא זכו לפרק את ביתם בצורה מסודרת, שכל מה שהיה להם אי פעם נעלם במחי פגז אחד.

עצוב

אלי, שלא ימשך יותר, ושלא יחזור לעולם

יה, רייט