טוב אז מה עבר עלי?!
קודם כל סוף ל סוף דיברנו (מחיאות כפיים סוערוותת) ואפילו לחשתי לו משהו באוזן :D (אל תשגעיי טוב?!?!) אמממ....
השגתי את האייסיקיו שלו..(אני מרגישה כמו ילדה כיתה ז' XD )
ואמא שלי עיצבנה אותי ואחותי המטומטמת הזאת כל המשפחה המזדיינת הזאתת איזה יום אחד אני יקום ויברח כל כך רחוק שיהיה להם חבלל בכלל שהם ילדדו אותייי!!!!!!!!!!!
הנאה של המשפחה הזאת להוציא אותי מהשפיות!!!!!! כוסעממקקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!
איזה יום אחד אני פשוט לא יחזור הבייתה!!!!!!!!!
אז מה היה לנו השבוע?!
הוצאתי ת'עצמי פעמיים השבוע משיעור אחד!
המשפחה המטומטמת שלי הוציאה אותי מהשפיות!
אני בדיכאון..וזה מוזר כי דווקא מלא דברים טובים קרו השבוע.
אממ.. זרקו על הילדה שרבתי איתה ביצה ואיך לא.. האשימו ישר אותי..ושגילו שאני לא אשמה אמרו לי שאני שותפהלזה בגלל שידעתי ולא אמרתי להם לא והסתכלתי וצחקתי.. (כמו חצי בצפר בערך אבל מזה משנה העיקר שיהיה איך להעניש אותי)
קיצור היה שבוע מעורבב כזההה..
____________________________________
הכאב הזה.. מין כאב שאני אוהבת להרגיש..
אני מכניסה ת'עצמי למקום הזה כל פעם מחדש..
כי..הכאב הזה..זה שכיף לי לחוות אותו כל פעם מחדש...
כאילו נותן לי חיים..כאילו שואב ממני את כל הכוחות ומחזיר אותם כשנגמרים..
וה...הכאב הזה..מין דקירות כאלה..סכינים כאלה שאני נהנת שתוקעים בי..
כי תמיד אני חוזרת לאותם "חברים"..
והקטע הזה של הפחד..גם אותו אני אוהבת..
אני...'מורדת'..אל תשגעו בסדר?!
אל תגדירו אותי,אל תתייגו אותי אם אתם לא באמת יודעים מה עובר עלי מאחורי החיוך.
ואתם לא יכולים להגיד לי מה אני צריכה כי אתם מכירים רק את הבחוץ.
הבפנים..הוא שמור..כל הכאב..כל מה שאני מבליגה..כל השנאה..היא בפנים..
אני מראה רק ת'קצה ושוב מכניסה אותו ל"בפנים" הזה,
ואין מי שיבין אותי כי כולם עסוקים בעצמם, אני נותת מעצמי ואני מקשיבה ואני עוזרת..
אבל תכלס אף אחד לא מקשיב לי..
וחושבים שאני לא מרגישה כי אני לא מתמוטטת לא קורסת..
זה טעות! אני מתמוטטת ואני קורסת אבל לא מראה כי אז יגידו שאני בן אדם חלש..
שאין לי אופי.. אבל הקריסות האלה.. שאין אף אחד שיבוא וירים אותי..
הרחמים העצמיים האלה..מגעילים..אבל אין לי יחס אז מותר לי!..
ושאלו אותי פעם שאלה.. "איזה אנשים את אוהבת?" ולא ידעתי לענות..
אתם יודעים למה?! כי אני לא אוהבת! ומי שנכנס לי ללב אני ישר עוקרת אותו!
כי נמאס לי! נמאס לי שכל פעם מחדש איך שאני מסתובבת אנשים תוקעים לי סכינים בגב..
אבל אני חוזרת לאותם אנשים שוב ושוב.. מתוך הנאה..מתוך הרגל..
כי אני לא באמת בסדר..לא בנפש..לא במחשבה..לא בראש.. אני לא באמת בסדר..
אני משחקת בכאילו..אני מותחת ת'חבל ומחכה שיקרע.