הבועה

- "אוהב אותך"

- "אני לא יודעת מה נסגר איתי"

- "מה נשמה"?

- "כמו ילדה בת 15...פרפרים בבטן"

- "למה מלאך ממה"?

- "ממך"

- "ממני מלאך"?

- "כן ממך אז ממי"?

- "נשמה, את אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך"?

- "אני אוהבת אותך אפילו יותר"

אני לא זוכרת מתי בחיים שלי הייתי כל כך קיטשית. זה פשוט הוא, הוא גורם לי להיות מה שאני בזמן האחרון.

פרפרים בבטן??? כל כך לא אופייני לי, זה אפילו מצחיק אותי.

אחחח איך ששנאתי אותו בשבועיים הראשונים שהכרתי אותו.

 עשיתי לו את המוות- הגבול הדק שבין אהבה לשנאה (הוא באמת קיים).

אבל אני לא חושבת שצריך לאבד את העשתונות.

 אפילו שיש פרפרים בבטן וכו', צריך לקחת הכל בפרופורציה. כן, קל מאוד להגיד אבל  זו הדרך הנכונה- לאט ובטוח.

פול גז בהתחלה ממצה את עצמו מאוד מהר. אט אט האהבה מתחלפת לתסכול שהופך לשגרה. שגרה זה רע!!!

אז מה הפואנטה? (תקופת מבחנים...אני בעצמי מבולבלת).

העניין הוא שצריך לאהוב אבל לא לחנוק,

צריך לשמור קרוב אבל לא לכבול.

מותר לפתח קנאה אבל לא להפוך אותה לאובססיה.

לא להגיד "אמן" לכל דבר אבל כן להתפשר.

פשוט לאהוב!