אממ סיפור?

פתחתי את הבלוג הזה מזמן.

כנראה שישעמם לי אני אכתוב המשך לסיפור שאני מתחילה עכשיו.

הסיפור הוא על החיים הפרטיים שלי, כמובן שאני אוסיף כמה פרטים לא אמיתיים כדי לגרום לזה להיות יותר מרתק.

אני מקווה שתהנו (:

אני שחר ולנטינה , בת 15 כיתה י' .

עיניים ירוקות שער חום כהה(צבוע) 2 אחים קטנים אחד בן 5 אחת בת 13.

אין חבר, בחטיבה היינו כל היישוב שאני גרה בו ביחד במשך 3 שנים של חטיבה(ביסודי היינו רק היישוב שלי ביסודי ואז איחדו את שני היישובים ובחטיבה אנחנו ביחד)

ועכשיו אני בתיכון חדש לגמריי, עם אנשים חדשים למרות שיש דווקא הרבה מהיישוב שלי בתיכון זה חברויות חדשות לגמריי.

"מי אוהב אותך יותר ממני? מי מצחיק אותך כשאת עצובה? עד מתי תיהיי שלי? ולמה את שותקת?"

שמעתי את הצלצול מהפלאפון שלי של השעון המעורר שאומר שעכשיו 6 וחצי.

קמה מהמיטה שזמנית היא זוגית(כמובן שפתחתי אותה כי אני אוהבת לתפוס את כל המיטה)

סוגרת את הוילון ונכנסת שוב לתוך הפוך ונרדמת.

"שחרר !! 7 בבקורר !!" אני שומעת את אמא שלי צועקת מהמסדרון

"מה? ממתי אמא עולה למעלה?" אני חושבת לעצמי.

מתעוררת הפעם נשארת ערה.

לוקחת את המגבת שזרוקה על הריצפה נכנסת למקלחת.

נותנת למים החמים להעיר אותי לאט לאט.

יוצאת מהמקלחת "בררר קרר !!" אומרת לעצמי.

נכנסת לחדר סוגרת אחרי את הדלת.

מושכת באף הסתום.. כרגיל..

מסרקת את השער שלי עוטפת אותו במגבת הורודה שלי ושמה את המגבת על הראש(נו.. איך שהבנות תמיד שמות חח)

שמה חזייה ותחתון וחושבת איזה בגדים ללבוש.

חולצה שחורה של הבית ספר.. איזה מכנס?

לבסוף בחרתי מכנס גקינס כחול כהה מגריפ אם אני לא טועה ומגפיים שחורות.

סווצ'רט של אחותי מהאנס(אני לא תיפוס שלובש מותגים אבל זה מחמם.)

שמה עיפרון שחור בעיניים(כי מייקאפ מזמן אני לא שמה) מסדרת תיק ויורדת למטה.

"בוקר טוב אמא " אני אומרת לה בספרדית.

"בוקר טוב.. השוקו שלך והלחם על השולחן.." היא עונה לי.

נותנת חיבוק לאח שלי הקטן.. מתיישבת לאכול..

לוקחת את הכדורים (רטלין, דקסמול וברזל).

"מי אוהב אותך יותר ממני? מי מצחיק אותך כשאת עצובה? עד מתי תיהיי שלי? ולמה את שותקת?" אני שומעת את השעון המעורר מהפלאפון שלי שמבשר שהשעה היא 7:40.

"אמא אני יוצאת להסעות.. ביי" אני צועקת לה..

"ביי צ'ולקי.." היא עונה בחזרה.

יוצאת וסוגרת את הדלת אחריי.

מתהלכת בשביל בחצר שלי לכיוון השער, כ"כ קר.. כ"כ כיף אני חושבת לעצמי..

הרוח שעוברת ונכנסת לי לתוך הבגדים..

מריחה את האוויר.. ריח של גשם (שפותח לי את האף באותה הזדמנות)

פותחת את השער סוגרת אותו אחרי .. עומדת על המדרכה חוצה את הכביש עולה על האי תנועה..

מכוניות עוברות משאירות אחריהן משב רוב קריר.

הולכת מהאי תנועה וחוצה עוד כביש .. רואה כבר מרחוק(עלק רחוק בקושי 20 מטר חח) את שחף ומרום עומדים בחנייה הקבועה ומעשנים.

"היי " אני אומרת להם ונותנת נשיקה לכל אחד.

"היי מנשמע?" שחף אומר..

"הכל בסדר.. איזה קורר "

"כן...."

שומעים מרחוק מוזיקה מזרחית/ערבית..

"אני מתערב איתכם שזה שלומי" מרום אומר..

ואז שלומי מגיע מהמדרכה ..

"היי " אני אומרת לו ונותנת נשיקה

"היי מנשמע?" הוא שואל

"קרר" אני אומרת וצוחקת..

"שחף תביא לי את הסוף של הסיגריה.." אני אומרת/פוקדת עליו..

שחף מביא לי את הסוף 2 שאחטות וסיימתי..

הולכים 2 שניות ומגיעים לתחנה..

מתחיל לרדת גשם. איך אני אוהבת את זה.

את המרגש של הטיפות על הראש שלי.

"היי...." אני שומעת מאחוריי קול גברי..

אני מסתובבת..

זהו.. (:

לילה טוב