טוב אנשים עקב הכניסות הרבות לפה התחלתי להסיק מסקנות אתם כבר מבינים מזה אומר.
אבל לפני זה:
אתם יודעים מזאת ההרגשה שמישהו דוקר אותכם בלב ואפילו לא אכפת לו מזה.
אתם יודעים מזאת ההרגשה לעזור למישהו כל פעם, מתי שהוא מבקש ממכם להיות שם אתם שם בלי לשאות שאלות ואז שאתה צריך משהו הוא לא קיים.
מכירים את זה שאתם אחרי שנתתם למישהו הכל זה נראה כאילו הוא בכל זאת מתייחס לאנשים אחרים ביותר כבוד
ושנראה שהוא סתם מנצל אותך בשביל טובות.
תוסיפו לזה את העובדה שגם אחרי שאתה מדבר איתו הוא עדיין לא שם עליכם גרוש
ואת העובדה שאתה מנסה לנתק קשר וזה קשה כי הוא היה כל כך חשוב לכם זה נראה שהוא נשאר מאושר כמו תמיד ושלא הפריע לו בכלל שהפסקתם לדבר.
אז כל זה זה מה שעובר עלי רק שתוספו לזה עוד הרבה דברים אבל זה היה הקש ששבר את קו הגמל,
אז התחלתי לתהות אנשים שתמיד עוזרים לאחרים לא אמור להיות להם חיים טובים זה אמור להיות ככה לפי כל דבר כמו קארמה, תנ"ך וכו.. הבעיה היא שזה מזה לא קיים מי שטוב לאחרים סופו שידרכו עליו, ינצלו אותו ושישימו עליו זין.
אז השאלה שלי היא למה אני ממשיך להיות נחמד לכולם במילא מתייחסים אלי ככה אז למה באותו זמן גם להיות נחמד אליהם ולעזור להם לא עדיף פשוט להתנהג אליהם חרא כי במילא לא יתיחסו אלי.
טוב סיימתי פריקה קטנה של מה שאני מרגיש כי אם הייתי פורק הכל זה היה יוצא כמו מגילת אסתר אז זה לא שווה את זה וגם בלוג זה לא מקום לפרוק בו את כל מה שבנאדם מרגיש
אז תהנו ואם אתם רוצים כי כנראה שלא יהיו הרבה פוסטים מעכשיו אם יהיו בכלל אתם יכולים לדפדפ בפוסטים קודמים.
בקיצור כרגע אני מרגיש :(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
