טוב אנשים תודה רבה למי שהגיב לי ונתן לי עצות בפוסט הקודם אבל אני חושב שפספסתם את הפואנטה של הפוסט האחרון.
הקטע של האהבה זה קטע שולי ביותר כואב מאוד אבל שולי בנוסף לכך את העצות שקיבלתי מכם אני מעריך מאוד אבל שמעתי כל אחד מהעצות האלה כבר כל כך הרבה פעמים שאני מכיר אותם בעל פה , פשוט רציתי להגיד שמה שהאהבה שלי בכל הכנות הרבה יותר מסובכת והרבה יותר חזקה ממה שאתם חושבים ובין אם תאמינו לי או לא אני בטוח שזאת אהבת אמת שלא תתממש אבל בכל זאת אהבת אמת.
אז ככה בכללי רציתי להגיד שהפוסט הקודם היה מיועד בעיקר לפרוק זעם על ה"חברים" שלי שבוא נאמר מתברר לאט לאט שהם רק חברים של לדבר בכיתה או במחשב(שאני מתחיל את השיחה) בוא לא נשכח לציין שאם מישהו יתחיל איתי שיחה זה יהיה בשביל להשיג משהו בהמשך השיחה כמו עזרה בלימודים ודברים בסגנון הזה.
בנוסף לכך יש לי כנראה מעין כישוף עלי שלא נותן לי להיפגש עם חברים לא יודע מזה אבל איכשהו תמיד שאני צריך לבוא אל מישהו או מישהו אלי פתאום הוא לא יכול מסיבות לא ברורות. כמובן לא כולל תקופות של מבחנים שאז הרבה רוצים לבוא אלי ותאמינו לי שהשנה בתקופות האלה אף אחד מה"חברים" לא יקבל תעזרה הזאת.
כנראה אפשר לסכם שאני לא אמור בגורל שלי להיפגש עם אנשים.
ותבינו אני מדבר על כל החברים שלי טובים או לא טובים פשוט לא מצליח להיפגש עם אף אחד.
בוא נגיד שגם אם אני לא בא לאנשהו אני לא חסר לאף אחד אף אחד לא מתקשר אלי לשאול אם אני בא לאנשהו או להזמין אותי לאנשהו בשביל לבוא לאנשהו אני צריך לחפור ולדבר עם מלא אנשים ולקוות שיהיה טוב.
בקיצור נהנים מכל רגע
שתבינו עוד איזה ילדים אני מכיר קראתי בלוג של מישהי שאני מכיר וכבר כמה זמן מסתבר שהיא עצובה ואני הצעתי לה לדבר איתה לעזור לה ומה היא עושה לא מדברת איתי כמובן עד שיום אחד היא הייתה צריכה עזרה בשיעורים שלה.
בקיצור אנשים למישהו יש מקום פנוי בבית שלו שיתן לי לבוא אליו ושאני יעזוב את המקום הזה שאיכשהו גם מי שאני חשוב לו אני לא נפגש איתו בחיים.
אני פשוט לא יכול להישאר פה עד שהגיוס שלי זה כבר יהיה כמה חודשים יותר מדי בשבילי אז אם למישהו יש מקום פנוי תנו הצעות לכו תדעו מה יקרה.
ושוב תודה ענקית למי שמגיב פה ומנסה לעזור לי אני מעריך כל אחד מכם אפילו יותר מחלק מהחברים שלי שכנראה לא אכפת להם ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
