איך זה שפתאום נופל לי האסימון אחרי כל השנים האלה, אחרי מיליון ואחת בליינד דייטים, מערכות יחסים, תהיות, מענות, מתי יגיע האחד ?, איך שזה שפתאום הבנתי שאני רוצה אותך, רק אותך ?
ואיך זה שעם התחושה הזו שאנו משלימים אחד את השני זה לעולם לעולם לא יכול לקרות בגלל שאנו קרובי משפחה, לא אח ואחות חלילה אבל עדיין קרובים.
אני מרגישה נורא, כל הלילה מתהפכת במיטה ולא מצליחה למצוא לי תשובה, לא יודעת אם אתה בכלל בכיוון, אבל יודעת שהשטנץ שלך זה בנות כמוני, ועדיין שנינו מספרים אחד לשני על כל מה שעובר בחיינו, ועדיין כל החיפוש הזה אחרי אש וכלום לא קורה הכל עפר ואפר הכל משעמם את שנינו, אני חושבת שבשניה הזו נפל לי האסימון, בשניה הזו הבנתי משהו בשכל וגם ברגש ששנינו פשוט מתאימים אחד לשני עם כל מגבלות הגנים שלנו, הראש שלנו פועל על אותה הסקאלה, העיניים שלנו רואות דברים שאחרים לא שמים אפילו לב אליהם, השטויות, השמחה, החוכמה, הלב.
קשה לי לנשום, אני לא יודעת מה לעשות, אתה רחוק ממני אלפי מיילים אבל בלב אתה הכי קרוב, אילו יכולתי לתפוס מטוס שיוביל אותי ללב שלך ולדעת רק מה שאתה מרגיש, אילו דברים היו קורים אחרת, אילו לא הינו קרובי משפחה.
ובתמונות תמיד שנינו מחובקים ומחויכים, חיים בסרט.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: