עיר מקלט

הרבה נשים רוצות גברים רומנטיים, כאלה שידברו על עומק רגשותיהם ויבינו את עומק רגשותינו. אולי רומנטיים היא לא המילה הנכונה. רוצות גברים עמוקים עם נטיה חזקה לאהוב אותנו ולבטא זאת באופן מדמיע ומרגש. לשכב איתנו בחושך ולחלום בקול רם על הגשם שמקשר בין הנשגב והבזוי בטפטוף בלתי פוסק, מאשר ומאושש בתנועתו את התנועה בין השניים.

אבל לדעתי זו משאלה קשה ובלתי ניתנת להגשמה. בשבילי המאבק לתפוס אותו ולהכריחו להביט לי בעיניים כדי שיבין אותי - קשה, לאט, בכוח, בנשימת הרוח במפרשים עד מחנק - פירושו אהבה טובה. מי שיבוא מוכן לגמרי בשבילי הוא מפחיד. מה עושים עם אחד כזה? מתמוגגים? מעמיקים? אולי אני לא יכולה להעמיק? אולי אני סתם אשב ואקשיב לו כל היום? אולי אני אשתנה.

מותר לנחור ליד אחד כזה? אפשר להשאיר תחתונים עם פד בטעות על המיטה? הדיבור העמוק הגברי הוא טוב מרחוק. נראה לי. אני לא בטוחה. הם מפחידים אז לא ניסיתי.