עיר מקלט

אז אתה אומר שאתה לא בטוח שאתה יודע איך, אין לך ניסיון, אתה אומר. בוא אני אגיד לך איך.

זה יהיה אצלך, נדמיין רגע שאתה גר לבד, או שהשותף/שותפה/אימא לא בבית. כשאני אעמוד מולך, עדיין עטופה במעיל, ואתה תתיישב על המיטה ולא תדע מה עכשיו ומה הלאה, אני אתקרב אליך. אתה תרים את הראש ותראה פתאום שאני מאוד קרובה, אתה תעביר לי יד על הגב, גולש למותן ואני אתכופף אליך. אתה תנשק אותי, עדין, קצר. במשך הלילה תנשק אותי הרבה, אבל לא הרבה מדי. עם לשון ארוכה מחפשת, מחטטת, בלהט רגעי, כל פעם מחדש. תוריד לי את הצעיף, את המעיל. אתרחק. אתה תסתכל, אתה תתפעל. כבר ראית אותי, יודע איך אני נראית, אבל פתאום הפוטנציאל של אני עומדת מולך, בלי מעיל וצעיף, ייראה לך כאילו אני כבר ערומה. ואני אתרחק עוד קצת. אתה תקום, תתקרב, ותנשק אותי עוד, יותר חזק, מחזיק יד על המותן הצרה, כמו כדי לא ליפול. הידיים שלי יהיו מאחורי הגב, לא אעשה כלום. אתה תדע שאני רוצה, אבל תתבלבל בכל זאת, תנשק נשיקה מגומגמת, שואלת.

תכניס לי יד מתחת לסוודר ואני אאותת לך שזה בסדר, תוריד אותו. עוד כל כך הרבה שכבות. קר בחוץ. החולצה הארוכה שאלבש תהיה צמודה להפליא, הפוטנציאל של הלילה יכה בך שוב. ההיסוס, החשש, הם ייעלמו לאט לאט. זה רק אני ואתה. וזה יהיה ליל מימוש פוטנציאלים. אתה תלך לכבות את האור ולהדליק מנורת לילה. וכשתחזור אני אהיה יחפה, קצת מתקררת, מקפצצת על הרצפה הקרה. תזמין אותי במחווה למיטה שלך. כשתוריד ממני את הבגדים זה יהיה בלהט והשתהות, כל פעם תהסס ותוריד עוד, עד שלא יישאר עליי כלום. גם לא תחתונים. לא תדע אם אתה צריך להתפשט או לא, אבל הפיתוי לחפון, למצוץ, לנשוך, לחמוד יהיה גדול מדי. לא תדע במה להתמקד כשפטמה אחת בפה שלך, שד שמאל בבקשה, ואני אוריד לך את המכנסיים ואז את הבוקסר הילדותי הזה. איברים מתקרבים, אתה תרגיש את הרטיבות כל כך תרצה להיכנס. אבל אתה יודע וגם אז תדע, שסתם ככה זה לא יילך. תתחיל לחפש את הריגוש שלי, להביא אותי למקום הזה, בו לא אוכל יותר ותהיה חייב להיכנס.

אתה תרד, לאט לאט, תרגיש אותי נדרכת. השובבות, הציניות, הממזריות יפנו את דרכם לרגש חשוף, לפתיחות עצומה, הפתחים שבגוף יזמינו אותך אליהם, וכשהלשון שלך תחפש אותי, את הנקודה שלי, כבר אחניק אנחה. אתה תדע, אתה תרגיש את הרגע המדויק, בו אני כבר על הסף, ותיכנס. יבבתי תגרום לך לאמץ אותי, שתי ידיים חזקות יתפסו את הגב שלי ויצמידו אותי אליך, עד שתגמור, קצת אחריי. עוד כמה שניות תמשיך לחבק, להכיל את הסערה האורגזמתית. ואז תישכב לצדי, לא מאמין שמימוש הפוטנציאל היה טוב יותר אפילו מהדמיון עליו עצמו.

שכובים זה לצד זו, ירך על ירך, אחייך אליך, ואתה תפרע את שערי, כמו זוגיות רבת שנים, כמו אב לבת, כמו ידיד לידידה. אני אסתובב אליך לאט לאט, ואתה תראה את הזיק השובבי בעיניי, עיניך ישאלו אותי – האמנם? את כבר שוב שם? חבוב, עוד לא ראית דבר, אצחק. אתה מת על הצחוק שלי, אני יודעת.

כשאטפס עליך, כבר תהיה מוכן. מוכן לאורגזמה נוספת, איטית, למשחק שלי, משחילה את עצמי עליך ויוצאת, מתרחקת מתקרבת, משחקת בך עד הרגע האחרון שבו לא תוכל יותר ותושיב אותי עליך בכוח. תחזיק אותי, לא תיתן לי לזוז. ישבנים חפונים בזוג ידיים דורשות. הפעם לא תגמור וכשאני אגמור, לאט ובשקט וארד ממך, תעשה סימנים של הירדמות. ואני אצא אל המטבח, לשתות קצת מים.

כשאצא אל המטבח, גל קור יחריד אותי. אנסה ליישר את הגוף, אנרגיות מיניות יציפו אותי. מותשת, אלך לכיור למלא לי כוס מים, הרוח מלטפת את הצוואר והכתפיים. לא אמהר לחזור לחדר המחומם, לגופך המוטל על המיטה. אתן למים הקרים לזרום בגוף המרוקן, ולקור מבחוץ לחדור לעצמות. לא ארגיש איך תתקרב. כשתניח כף יד חמה על בטן קפואה, פרושה על הבטן הקטנה, האצבעות כלפי מטה, ותיצמד אליי מאחור, אחרד לדקה. אתה תפר את השקט שלי, והפעם לא תיבהל מחציית הגבולות בינינו, תדע שאת החצייה החצופה הזו אפשרתי לך, ולא תרצה לפספס את המומנטום.

ביד השנייה אתה תחזיק ביד שלי שלא אוחזת בכוס המים, תצמיד אותה לשיש, אצבעות בין אצבעות. תעביר נשימה חמה ומדגדגת על העורף שלי. אני אניח את המים ואסתובב אליך. אתה תמשיך להחזיק ביד שלי, חיבוק של הזרוע שלך מחבקת את הגוף שלי. תנסה לנשק, אני אתחמק, במקום זה אתכופף, לאט לאט, לא פוגעת באיזון הידיים שלנו, ורק כשתבין מה קורה, תעזוב את היד שלי, נאנח בהפתעה. חושך יהיה במטבח, אור קטנטן מרצד מהחלון, אתה תפקיר את עצמך בידיי, לא יודע אם לסמוך או לא. תעמוד מול השיש, ואני עם ענייני שם למטה, מלקקת, מוצצת, משחקת. כאילו אינני שם, גופך מעליי, והחלק התחתון שלך בשליטתי. ברגע שלפני הגמירה תתפוס את הראש שלי בשתי ידיך, ותסיט אותם, שופך את עצמך על דלתות ארונות המטבח. אתה תדע, כמו שאני אדע, שגם אם זה היה בתוכי, לא הייתי מתלוננת, מחווה של ג'נטלמניות שאינה הכרחית, אבל אעריך אותה.

אתה תתכופף אליי, ותלחש לי שאתה מביא משהו לנקות את זה. אני אנשק אותך רכות בפה ובלחי. אתה תיתן חיבוק חברי ותלך. בינתיים אעשן סיגריה איטית, מתבוננת בעשן הסגול שעושה סלסולי קור מעל ראשי הפרוע, נהנית מהקור שיחזיר אותי לאט לאט לעצמי. כשתגמור לנקות תראה שאני כבר לא שם, תלך לחדר ותראה שאני מכורבלת, ישנה או מעמידה פני ישנה. תיקח שמיכה נוספת מהארון, תכבה את המנורה ותירדם לידי. לא נוגע. חומת שמיכות הפוך בינינו, בלילה קר, והשינה תהיה ערבה. ובבוקר, תשמע אותי הולכת. נותנת לך נשיקה קטנה ליד האוזן, לוגמת שלוק אחרון מהקפה ומניחה אותו בכיור, ביציאה אכניס את העיתון היומי שלך, שלא יקפא בקור, ושיהיה לך במה להרהר עם הקפה, ולא בי. אתה תדע, וגם אני, שההבדל כל כולו היה בלחישה שלא נלחשה, בעת ההירדמות, "אני אוהבת אותך", ובינינו גם לא תילחש.