עיר מקלט
כל מה שרצית לכתוב/לצייר/לצלם ולא מצאת מקום מתאים -
אפשר לשלוח לי במייל או,לקבל ממני סיסמא ולשים ישירות בבלוג.
נא לשמור על 12 שעות מסך לפחות בין הפוסטים, או לקבל אישור מכותב הפוסט הקודם לדחיקתו מהחזית |
| 4/2009
הספד לסבי החי
סבא שלי, היום לקחו אותך למיון והתברר שמדובר בדלקת ריאות.
סבא שלי, סליחה שאני מספיד אותך עוד בחייך,
אבל ככה אני מתמודד עם ערפילי השיכחה שלך.
כל כך רצית לראות אותי מקים משפחה.
עד לא מזמן היית מקנטר אותי: "נו, מה איתה?" היית שואל,
ואני הייתי עונה "אני לא יודע. אולי אתה במקרה יודע?"
בפעם האחרונה בה באתי בגפי שוב,
שאלת את האחות הקטנה "מה איתו?" והיא מחתה על זה שתורי קודם.
"עזבי אותו, הוא התחתן עם האוניברסיטה." קבעת ביאוש.
לו רק הייתי יכול לספר לך שיש לי חברה עכשיו ואני אוהב אותה מאוד
וטוב לנו יחד. חבל כל כך שאני יכול לספר, אבל אתה לא יכול לזכור.
כואב לי לראות את הצל הזה שלך,
סבא שלי, שהיה רוכב כל בוקר על אופניו לחנות,
פותח אותה בשמונה בדיוק, ומתחיל לעבוד.
סוגר אותה באחת ומביא לנו את העיתון שכבר קראת.
ומאכיל את החתולים שבחצר ודואג להם למים.
ולוקח את האחיות לבלט ומלווה אותן הביתה בערב.
היית מרכיב אותן על האופניים והולך לצידן.
שמח פשוט וישר כמו סרגל היית.
סבתא ספרה לי איך פעם היא לא נתנה את ההנחה שהיית נותן בדרך כלל על מוצר מסוים.
לא היית בחנות, כנראה שזה היה ביום שלישי, היום בו נהגת לנסוע לת"א, למעבדות תיקונים וליבואנים.
כשגילית שסבתא לא נתנה את ההנחה, מצאת את הקונה והחזרת לו את ההפרש.
יכולת להיות עשיר יותר, אבל העדפת להיות ישר יותר.
גם בשנים בהן החנות שגשגה, נשארת לגור בבית הישן והצנוע
ולא קנית לעצמך שום מותורות.
הפינוק היחיד שהרשת לעצמך, היה הפינוק שלנו.
כל פעם היית דוחף לנו קצת כסף
ובכל חג ויום הולדת היית נותן לנו עוד.
פעמים ספורות בחיי קיבלתי ממך מתנה שאינה כסף.
אבל לא היה לך זמן ואף פעם לא ידעת מה לקנות לנו,
אז תמיד פשוט הבאת מעטפה ואמא היתה משרבטת ברכה,
כי למרות שעלית מזמן ארצה, עדיין כתבת בשגיאות כתיב.
הרי רומנית שפה פשוטה הרבה יותר.
איך היית מקנטר אותי לפני שהתגייסתי.
שנה שלמה קנטרת אותי שיחתכו לי את כל השערות.
לא אהבת את השיער הארוך שלי, אבל אותי,
אני יודע, אותי אהבת מאוד מאוד.
היית הולך עם אמא לשוק ועוזר לה לסחוב הביתה את כל הקניות בסל,
והפקדת לנו כל חודש קצת כסף באיזו קופג גמל,
כדי שיהיה לנו עם מה להתחיל את החיים.
כל חייך דאגת לנו וכשגדלנו היינו חוזרים ומשחקים איתך ועם סבתא רמי-קוב.
כשהיינו ילדים זה היה בלי כסף, כי אמא לא מרשה,
למרות שגם כששיחקתם על כסף, זה היה מטבעות של עשרות אגורות
שנאספו בחזרה אל הקופסא שלהן.
איך הייתם משחק עם זוג החברים המעצבן שלכם
והוא היה מדבר לא יפה אל אישתו
ובך מעולם לא דבק רבב מזה.
אני גאה בך כל כך.
בבית הישן שלכם היינו מתכנסים בכל יום שלישי אחרי הצהריים
והייתי נשכב מול תנור הנפט ואוכל שמנת עם בננה וצופה בתוכנית של הטלויזיה החינוכית.
אבל אתה היית הטלויזיה הכי חינוכית.
בכיפור היית צם והולך לכל התפילות בבית הכנסת ורואה כדורגל בטלויזיה.
סבתא הכופרת בכל זאת מדליקה בערב יום כיפור נרות נשמה ומבשלת לבנה ונכדיה החוטאים ארוחת צהריים.
כששאלתי אותך איך אתה צם ורואה טלויזיה אמרת "אני צם בשביל אלוהים ורואה כדורגל בשבילי."
מי יודע מה היו חתאיך? אולי סבתא. אבל לב רחב כמו שלך מספיק לכפר על הרבה חטאים.
אם יש גן עדן, אתה תגיע אליו. אם ירשתי רק מעט מהחום והנתינה שלך, שמור לי מקום.
אני רוצה לפגוש אותך שוב, סבא שלי. אני רוצה להכנס לחנות ולראות אותך צוחק עלי מאחורי הדפלק
בעודי מחפש דבר מה שאיני זוכר כלל. אתה תחייך מאוזן לאוזן ותאמר לי "מה אתה מחפש? את היום של אתמול אתה מחפש."
ואני באמת מחפש את יום אתמול. כי גם בזכותך יש לי חיים טובים והיו לי ילדות ונעורים נהדרים.
היום יש שם חנות בגדים ואנחנו לא הולכים יותר ברחוב הזה, כי החנות שלך כבר לא שם והלב שלנו נשבר מזה קצת.
איזה מזל ענק יש לי שאתה סבא שלי.
וסבא, אתה תראה, אני עוד אקים משפחה לתפארת
ואתן לילדים ולנכדים שלי כמו שאתה נתת לי
ואתה תסתכל עלי מלמעלה
ותגיד "זה הנכד שלי" באותה תחושת שייכות גאה בה אני אומר "זה הסבא שלי".
אני מתגעגע אליך סבא, ואני אוהב אותך מאוד.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: