לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

עיר מקלט


כל מה שרצית לכתוב/לצייר/לצלם ולא מצאת מקום מתאים - אפשר לשלוח לי במייל או,לקבל ממני סיסמא ולשים ישירות בבלוג. נא לשמור על 12 שעות מסך לפחות בין הפוסטים, או לקבל אישור מכותב הפוסט הקודם לדחיקתו מהחזית


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2007

לזרום


אזהרה – פוסט זה מכיל תוכן מיני בוטה. אם הינך מתחת לגיל 18 או בעל/ת רגישות אפשרית לתכנים כאלה הנך מתבקש/ת שלא להמשיך בקריאה.


הערה: הכתוב להלן אינו סיפור אמיתי, אלא ניסיון בכתיבה ארוטית, מינית ומגרה. אשמח לפידבקים. אילנית.



אני אוהבת לזרום. ללכת עם הדברים עד הסוף, לאן שיסחפו אותי. כמו נחל חזק שעוטף אותי וסוחף אבל הנה אני כבר נסחפת ומתחילה מהמקום הלא נכון.

ההתחלה של הסיפור היא פשוטה, אפילו פשוטה מאוד. שבועיים אחרי השחרור החלטנו, אני והחברה הכי טובה שלי מירי, לנסוע לחצבני. היינו שם פעם בפסטיבל מדיטציות והתלהבנו מהשקט והחופשיות של הנחל. ידענו גם שנשארו שם כמה חבר'ה משונים, שגרים בחושות על הנחל, חיים בטבע, מסתובבים בעירום ועושים סקס מד-הים. ככה לפחות ספרה לי מיכל, חברה אחרת שלי, שהזדיינה שם עם כמה בחורים אבל אני שוב נסחפת.

לי, אגב, קוראים קארין, וגם אני אוהבת לזרום עם המיניות שלי, לתת לה לצאת ממני באופן טבעי ובלי שום היסוסים. תמיד חיפשתי מקום שבו אוכל לעשות מה שאני רוצה, וכשהגעתי לחצבני ידעתי שזהו זה. מייד אחרי שבנינו את האוהל אמרתי למירי שאני יוצאת לסיור, התפשטתי מכל בגדי ונכנסתי אל תוך הנחל.

המים היו קרירים אבל נעימים באופן מטריף מול החום האיום ששרר בחוץ. הם הגיעו לי בדיוק לקצה התחתון של הבטן, והזרמים בנחל עיסו את הכּוּס שלי בקרירות מטריפה. התכופפתי אל המים וטבלתי בתוכם את החזה הגדול והשופע שלי, מהפטמות ועד לבסיסו, ואז הכנסתי גם את הראש וצפתי קצת במורד הזרם. כנראה שנסחפתי, כמו שאני רגילה, כי פתאום שמתי לב שאיני רואה את האוהל שלנו, אלא רק צמחיה פראית ומפרצים קטנים של חול.

יצאתי מהמים ונשכבתי באחד המפרצים, רגלי מפושקות, והמים עולים ויורדים ביניהן. השמש שליטפה את גופי והמים שעלו וירדו בין רגלי גרמו לי להיות חרמנית מתמיד. מייד התחלתי לפנטז על זין ענק שיתקע בתוכי ויבקע אותי לשניים, ובאותו זמן שלחתי אצבע בטוחה אל בין רגלי והתחלתי לאונן בהתלהבות. החום והקור שעברו עלי, והחול שתמך בי, שיגעו אותי לגמרי. עצמתי עיניים וחלמתי שאני אלת הפריון הכנענית, מזדיינת עם גבר אחר גבר במקדש שלי, פותחת את רגלי סביבם ואז סוגרת אותם בבת אחת ללכוד את הזרע הטהור.

היה לי כל-כך טוב שם, לבדי, מסוגלת לשלוח את האצבעות שלי פנימה, לתוך הכּוּס שלי, ולצרוח בקול רם בלי שאף אחד ישמע. מתוך הפנטזיות המטורפות שלי על גברים רבים לאין ספור, גמרתי בצווחה חדה והתכרבלתי בתוך עצמי כעובר. כבר, חשבתי לעצמי, כבר היה שווה להגיע.

שכבתי שם עוד כמה דקות בשמש ואז התחלתי לחשוב על חזרה למחנה. ידעתי שמירי לא תדאג לי או משהו, אבל הייתי קצת רעבה וצמאה. בדיוק כשנכנסתי בחזרה לנחל כדי לשחות נגד הזרם, שמעתי לפתע קול מאחורי ומעבר לעיקול הנהר הופיע בחור חסון בעל שיער בלונדיני ארוך ועיניים כחולות, שלא לבש שום דבר. הוא בחן אותי בחיוך, מעביר את עיניו כל פני גופי השזוף, ושאל מתי הגעתי. אמרתי לו שעכשיו והגנבתי מבט אל הזין שלו, שנראה ארוך גם עכשיו, בעודו רפוי.

-         "אלון," הציג את עצמו הזר היפהפה, ואז שאל אם אני רעבה.

-         "כן," עניתי מייד, מתקרבת אליו כדי להבהיר שלא מדובר רק ברעב לאוכל.

-         "המחנה שלי כאן, מעבר לעיקול," הוא אמר בקול גברי ובוטח.

הלכתי אחריו, כמובן. אני זורמת עם הדברים, עם מה שקורה. לאלון היה במחנה תבשיל אורז נפלא ומדורה קטנה שסביבה התייבשנו שנינו, עדיין עירומים, ושוחחנו על זן מדיטציה ועל הטבע שמסביבנו. אלון אמר שהוא חושב שצריך ללכת לפי האינסטינקטים החייתיים, הבסיסיים, ולא לחשוב על שום דבר אחר. אני הסכמתי, מעבירה את אצבעותיי בשערו ומלטפת את חזהו השעיר. הוא הציע שנחזור לנחל ואני הסכמתי. בדרך התנשקנו ארוכות ואני ידעתי שצפוי לי אחר צהריים סוער.

לא טעיתי. כשהגענו לאותו מפרצון חולי אלון הניח אותי מייד על החול והחל ללטף את כל גופי, בלי לפספס אף נקודה. הוא עבר פעמים רבות על כל אחד מהשדיים המושלמים שלי, מלטף את הגבעות במעגלים הולכים וקטנים עד שהגיע כל פעם אל הפטמה, צבט אותה בעדינות והוציא ממני אנחה חנוקה, שהפכה עם הזמן לשאגה הולכת ומתגברת. אני חושבת שהיער כולו שמע אותנו, ולא היה לי איכפת.

אלון הנחה את כף היד שלי אל הזין שלו, שהתחיל להיעמד, ואני צייתי בהכנעה. ליטפתי את הביצים שלו, משרטטת עליהם קוים עדינים, ועליתי במעלה הזין עד לכיפה. הוא נשכב על הגב ואני ירדתי לתוך המים, בין רגליו, התכופפתי ולקחתי את האיבר שלו בפה, מוצצת אותו בלי חרטה, כמו חיה מטורפת, מכניסה את כולו לתוכי ויונקת ממנו, בעוד אצבעותיי מטיילות סביבו, מחזיקות את התחת החסון שלו ומכניסות את הזין שלו עמוק יותר ויותר לתוכי.

אבל לא רציתי להיסחף, והכּוּס שלי בתוך המים צרח שגם הוא רוצה. עליתי מהמים רטובה ונוטפת, פישקתי את הרגליים והתיישבתי על מוט הזין המצפה לי, לוחצת מטה את כל גופי עד שהוא נכנס אלי כולו. עיניו הכחולות של אלון כמעט התפוצצו כשרכבתי עליו בטירוף, מכניסה את כל הגודל האינסופי שלו לתוך הכּוּס הצר והלוהט שלי. הוא הרים את ידיו באוויר וחפן בהתלהבות את הציצים שלי,  משחק בהם ומעיף אותם מצד לצד כמו ילד. אבל הזין שלו שהיה קשה כמו אבן בתוכי הוכיח שהוא גבר שבגברים, זיין עולמי. ואני בכיתי מרוב אושר על הזיון המדהים הזה שקרה לי, רוכבת על הזין הקשה כששדי לחוצים באצבעותיו וכולי חשופה לשמש ולרוח הנושבת מהנחל.

חשבתי שאלון כבר עומד לגמור אבל הוא הפתיע אותי פתאום כשהחליק לאט לאט אל תוך המים, בלי להוריד אותי מהזין שלו, והתיישב קצת אחרי הגדה, בתוך הנחל. כך היינו מחוברים, זין אל כּוּס, גוף אל גוף, כשהנחל זורם בטבעיות מסביבנו וממלא אותנו בעוצמתו הפראית. אלון נעץ בגבי את ציפורניו והכאב רק עורר בי את האורגזמה ההולכת ומתחזקת, מתפרצת בין רגלי הרטובות ומהדקת אותן עוד יותר על הזין הפורץ בהן דרכים.  הידקתי את עצמי ככל האפשר סביב הכלי החד הזה, ואלון הצמיד אותי אליו, נועץ בי שוב את הציפורניים, נע אל תוכי ומילא אותי בזרעו, גומר לי בכּוּס בעוצמה שעוד לא הרגשתי כמוה, בזרימה חזקה ושוטפת שנכנסה אלי והביאה אותי שוב לאורגזמה.

השמש חיממה את גופינו העירומים.  אלון יצא מתוכי, הזין שלו עדיין עומד, והתיישב על הגדה. אני הרגשתי את השפיך שלו גולש מתוכי אל תוך הנחל הבתולי, ממלא אותו במיצי האהבה של שנינו. מותשת אך מרוצה, נשכבתי לידו, על החול.

נכתב על ידי , 30/10/2007 14:55   בקטגוריות סיפרותי  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אילנית ב-31/10/2007 13:17



Avatarכינוי: 

תמונה




33,179

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להחירות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על החירות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)