עיר מקלט

"הכרנו כשהייתי בת שבע-עשרה. הוא היה מבוגר ממני בשמונה שנים. עורך דין מצליח.

הוא חיכה שימלאו לי שמונה עשרה בכדי שנתחתן.

בגיל שמונה עשרה ועשרה חודשים ילדתי לו את בנו הראשון והיחיד.

בתיכון הייתי תלמידה מצטיינת. פעם בכיתי בגלל שקיבלתי רק 95. אחרי שבני נולד הלכתי ללמוד הוראה. זה מה שנשים עשו אז.

כשקיבלתי את תעודת ההוראה הוא אמר שהוא מעדיף שלא אעבוד. שאשאר בבית ואגדל את לאו. נשארתי.

הייתי קוראת חמישה ספרים בשבוע ואוכלת פירות שהוא היה מביא לי בארגזים. שקלתי 48 קילו שהתחתן איתי. שקלתי 50 אחרי הלידה. היה לי שיער ארוך ויפה והייתי אוספת אותו גבוה גבוה.

כשעלינו ארצה הלכתי לאולפן ועוד לפני שקיבלתי את תעודת הסיום כבר הייתה לי משרה מובטחת בבית ספר יסודי.

הפעם כבר הייתי חייבת לעבוד והוא לא יכול היה להגיד לי לא.

אחרי עשר שנים הציעו לי לנהל בית ספר לילדים מחוננים. הוא לא רצה. נשארתי מורה.

לא למדתי לנהוג. לא למדתי להוציא כסף מהבנק. בישלתי.

העיניים שלי איכזבו אותי והפסקתי לקרוא. התחלתי לראות טלוויזיה. כל הספרים שקראתי עוד שמורים במוחי.

הוא אמר לי: "אל תדאגי. אני אהיה העיניים שלך".

השנים עברו והבן היחיד שלי יצא מהבית. הוא עשה ילדים ונתן לי לטפל בהם.

וזו הייתה ילדותי השנייה.

גם היא נגמרה.

השנים המשיכו לעבור וקופסאות הסיגריות שהוא עישן הכניעו אותו. הלב שלו קרס והלב שלי יחד איתו. לפני שנה וחצי הכינו אותי הרופאים לפרידה.

אני לא הסכמתי שינתחו אותו. זה היה הניתוח שגמר את אחותו. אני זוכרת עד היום כמה רזה הייתה לפני שמתה.

בלילות התפללתי לאלוהים שייתן לי עוד שנה איתו. בבית. שייתן לי לדאוג לו ולטפל בו. אני לא מאמינה באלוהים. אני מאמינה בבני אדם.

הוא התאושש. הוא חזר הביתה.

לאט לאט התחלתי ללמוד להוציא כסף מהבנק ולשלם חשבונות.

בלילות אני קמה ובודקת שהוא נושם.

בימים אני מאכילה אותו ומתעקשת על כל פירור.

אני יודעת שלפעמים אני מגזימה. אני לא שולטת בזה. הפחד עושה אותי עצובה ועייפה.

אני לא מסכימה להכיר במה שעתיד לבוא.

אני רק עוברת יום אחרי יום.

לפעמים יש לו ימים טובים.

הוא קורא עכשיו. את כל הספרים שאני כבר קראתי. אחרי ששנים לא קרא.

ואנחנו מדברים עליהם, על הספרים והגיבורים, ויש לי עדנה מחודשת כי אני נזכרת והכל כל כך חי.

שפה משותפת פתאום.

אני לא סופרת ימים כי אני יודעת שעברתי את המכסה שביקשתי. בלילות כשאני מכסה אותו אני אומרת תודה.

יום אחד, הלב שלי ישבר בקרבי.

ואני אתחיל את חיי השניים.

ואני יודעת שהם יהיו ארוכים. והוא הרי הבטיח שיהיה לי עיניים."