אחרי שנה של עבודה כטכנאי משהו, שנים של חלומות לעזוב הכל ולהיות משהו אחר, החלטתי להיות מעסה. בהתחלה, לצד העבודה בחברה, בעתיד – הלא רחוק, עכשיו כשאני גבוה על הסוס, אני יכול להגיד את זה - במקום.
כשהתחלתי עם זה לא ידעתי למה אני עומד להגיע.
לקחתי קורס באחת המכללות האלה, יש בלי סוף מהן, למדתי 5 טכניקות של עסוי, ופרסמתי מודעה.
הגיעו לקוחות. אחד פה , אחד שם, לא משהו.
ואז הגיעה העורכת דין האסרטיבית, שרמזה לי מה נשים מחפשות בעיסוי. האמת – פחדתי.
פחדתי להסתבך, ועוד עורכת דין, אבל היא צחקה עליי העיפה את התחתונים שלה לקצה החדר, פישקה את הרגליים הכי רחב שאפשר, וציוותה – "הנה כאן. כאן נתפס לי השריר. בעומק. "
הלכתי על זה.
אחרי זה נהייתי יותר רגיש לרמזים. התחלתי להרגיש כשרוצים את זה. ראיתי שכולם רוצים את זה.
תפסתי יוזמה ובניתי ארגז צעצועים נחמד. לא דברים שקונים בחנויות פורנו, משהו הרבה יותר מקורי ויצירתי. הם אהבו את זה.
מהר מאוד נהיה תור צפוף של לקוחות. גם גברים.
אנשים מכל הגילים והגדלים. נשים שמנות מאוד מפשקות רגליים לרווחה ומחכות.
נשים רזות, נשכבות על הבטן, חושפות ישנים קטנים ומתוקים.
קשישות מפקידות בידיי עור דקיק ויבש, שדיים ריקים וארוכים.
אני ממשיך להיות לבוש וסולידי.
אני מעסה טיפולי.
אני מקצועי.
לפעמים אני מתעורר בלילה מפחד שאיזה לקוח יחשוף את הסיפור שלי, אבל רב הזמן אני מרגיש דבש טהור.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: