היתי חייבת להתפוצץ עליך אתמול, הדרך היותר לא רגישה בה בחרת להביע את המילים שלך גרמה לי לכזה כעס, רציתי לנפץ מעליך משהו.
לו יכולתי...
אבל אתה רחוק, אתה והמילים שלך, לא חושב, נכה רגשית, לא יודעת אם אתה מבין בכלל מה עובר עלי כל הזמן הזה, כל הקושי, הכאב, וממך ציפיתי לתגובה יותר הממ חמה ? אוהדת ? ברגע שאמרת לי שיש לי מה ללמוד ממנה נפערו שערי הגיהנום ואני רציתי רק לקבור אותך שם בתוך האש, לעולם לעולם.
מתי תלמד כבר ?
נשים צריכות קשב, הרבה כן, לא רק פתרון לבעיות, לא ביקורת, פשוט להיות שם ליד להקשיב, זה כל כך קשה לך ?
ואח"כ לומר לי שהפלתי אותך לריצפה במילים שלי ? מה כבר אמרתי לפני שסגרת בפני את החלון הזה שלך ? אתה לא זה שמתמודד, עם שום דבר אתה לא מתמודד כי החלטת להיות רחוק אז לפחות תקשיב לי כשאני חושפת לפניך את הכאבים שלי ותפסיק לשפוט אותי.
ואחר כך לכתוב לי שאתה מקווה שאני לא ישאיר אותך בחוץ ?!
אני כל כך כועסת עליך, חשבתי שאתה חבר טוב אבל אתה לא, אין לי סבלנות יותר לחכות לך, לחכות שתבין מה אני צריכה ממך.
החומות כבר מתחילות להיות גבוהות מידי ביננו
ואתה... אתה קטן.