עיר מקלט כל מה שרצית לכתוב/לצייר/לצלם ולא מצאת מקום מתאים -
אפשר לשלוח לי במייל או,לקבל ממני סיסמא ולשים ישירות בבלוג.
נא לשמור על 12 שעות מסך לפחות בין הפוסטים, או לקבל אישור מכותב הפוסט הקודם לדחיקתו מהחזית |
| 7/2009
בלוגים לפעמים כשאני בודדה והמורכבויות מסחררות אותי, אני נכנסת לבלוגים של אנשים
שאני אוהבת ומדמיינת שאצלם אפשר לנוח. אני לא טורחת לקרוא או להגיב - שום דבר פעיל - רק נמצאת שם קצת.
| |
כמה אפשר? כמה אפשר כבר לוותר? אישיות היא לא דבר גמיש, שאפשר ליצור אותו כל פעם מחדש. למען האהבה והזוגיות מקריבים הרבה, מקשיבים, מוותרים על תענוגות ועל הרגלים ועל בחירות ועל כל מיני דברים. אבל להילחם באישיות שלי-עצמי? לרסן את הפרצים שעושים אותי למה שאני? יש גבול. יש גבול לכניעות, לוויתור, לצורך לומר את הדברים בדרך מסוימת אחרת לא. אי אפשר לעבוד בזוגיות באולטימטומים, א אפשר להציב כל הזמן גבולות חדשים שצד אחד חייב להתגמש לפיהם. זה לא קשר, זה כיבוש זוחל. שביתת שתיקה היא עינוי סיני מרגיז, שנועד לשגע גברים ולגרום להם להסכים לכל דבר שבעולם - כולל מעיכרת הכבוד העצמי שלהם לגודל של זית וזריקתו מהחלון. איזה מזל שיש מקום להוציא כל מה שיושב על הלב ואין אולטימטום ברמת 'קבל מה שאני אומרת או שלא אתן לך לפתוח את הפה'. על כל תגובה רגשית מקבלים כאן עונש, כל התגוננות נתפסת כהתקפה. בסך הכל מנסה להגן על זכות הדיבור שלי. והיא נוקטת שתיקה והשתקה.
| |
| |