בא לי במבה ( או קרמבו )

בדרך כלל אני די אדישה למדינות אחרות או בכללי כל מה שלא  נותן לי סטירה ורוקד את ריקוד " אני כאן, תסתכלי עליי".

אבל פולין לקחה את זה יותר מידי רחוק! ( כלבה! )

דבר ראשון- היא פיתתה את כל החברים שלי עם שערותייה הארוכות  ( נו, אתם יודעים, באושוויץ...), המחירים הזולים ( לפאקט בדיוטיפרי) והאוויר הצח ( זה כל כך ברור שאני אפילו לא יכתוב למה התכוונתי חוץ משמזל שלא הלכתי כי בטח הייתי פוחדת לנשום את סבא רבא שלי).

 ובזמן שכול השכבה שלי במשלחת הולכים לאושיווץ, מנסים לא לצחוק בטקסים בגלל שהם הריחו את הריח המתקתק הזה אתמול וקיוו שלא עוד הפעם שורפים את החולי סוכרת, או בלודז' שאלו איפה "בגטו" כי הם פשוט היו ממש רעבים אני יושבת בבית על חפיסת נובלס ליום ורק מחכה שהם יחזרו רק כדי שהפרצוף הפתאטי של " אווו אני כל כך לבד" ירד לי כבר מהפרצוף!!!!

אבל לא, אני בבירקנאו... יש לי טקס שואה... מי ? מי לימד אותם בדיחות שואה?1 בפולין הם למדו את זה או אצלי בכיתה!

ובטח תשאלו אותי " אבל למה את לא יצאת?!"

אז אתם יודעים מה?

לכו להזדיין!

מי אתם שאתם שואלים שאלות ? מה אני מכירה אותכם?

בכל מקרה זה לא הדבר היחיד שבו פולין התערבה לי בחיים, חוץ מזה שכל המשפחה שלי יצאה מפולין בלי יוצא מהכלל ( ואם היה כזה בטח כבר ירו בו או משהו כי איזה גרמני אמר לנו), למשל עכשיו אני אצל הסבתא הפולניה שלי, וזה לא סתם סבתא פולניה זו סבתא פולניה אמיתית שכדי להגיע לרמה כזאת היו צריכים לעבור דורות דורות של מירמור וקור כלפי גברים .

יש לה הכל!

היא זורקת את המשפטים הרעים האלה ביידיש שלאף אחד אין מושג מה הם אומרים אבל הם בטח ממש רעים כלפי מישהו לפי המבט שמתלווה אליהם, המקרר שלה מפוצץ למרות שהיא היחידה שגרה בבית ( זה בסדר בטח השטן קופץ לביקור כל יום שלישי לברידג' וכמובן אסור שהוא ישאר רעב), ואם מדברים על רעב אז... הוא לא קיים כי שום דבר לא קיים אחרי שהיא מאביסה אותנו בכל המקרר ( של הסופר, כמובן), הכל מת ( כולל סבא שזה עוד מאפיין לסבתות פולניות אמיתיות).

בכל אופן, כפי שהבנתם אני כנראה חיה ב1939 כרגע בעיירה קטנה בשם פלוצק או מלווה או משהו שמלווה אותו איזה זקנה שאומרת  "אווו כשאני הייתי ב- והגרמנים ירו לי בכל המשפחה ושלחו אותי לטרבלינקה".

אז עד שאני יצא מפה וכל חברי יצאו מפולין ואז יחזרו להיות לי חיים ( אמיתיים לא בלוג ) ....

נתראה