אני.... למה?... בשביל מה...? כל השאלות האלו היו בראשי בדרכי הביתה מהטיול עם אלי.. אחרי כל המילים האלו.. הפנים האלו.. הנשיקה הזאת... שקרתה במקרה... אף אחד לא ציפה שיצא לנו משו.. אחרי הכול 11 וחצי שנים של ידידות מוצלחת... ידידות שאפחד לא היה מצליח לשמור חוץ מאיתנו.. ה"אחים" אחרי זה אמא ואבא ... סידרו מזוודות.. אני טסה לאוסטרליה.. לחודש.. אני אתגעגע.. אחרי חודש חזרתי לי... שונה מהרגיל.. בנאדם חדש לחלוטין.. קצת יותר מבין מהפעם שעברה.. קצת יותר מרגיש רגשות עמוקים מפעם שעברה.. קצת יותר עם רצון רב לעשות משהו עם חייו.. הייתי כל כך שמחה לחזור.. לישראל ... אחרי הכול ... "אין כמו בבית" כמו שאומרים.. הלכתי לישון... יום למחרת יצאתי.. נפגשתי עם אלי ובתחן בספורטק .. קפצתי אליו... הייתי כל כך מאושרת לראות אותו שוב ...
אני:"אלי!! כמה התגעגעתי ! *חייכתי חיוך ענקי ונתתי לו חיבוק רחב ידיים*
אלי:"גמאני .. רגע המתנה שלך!*אלי הוציא מהתיק שלו ליד הסקייטבורד שקית קטנה עם קופסה אלכסונית קטנה בעלת סרט קטן מלמעלה* זה בשבילך..
אני:"תודה...."
הלכנו אליי כדי לשים את התיק שלו אצלי ואת הסקייט שלו גם.
פתחתי את המתנה.. זה היה בושם.. בצורת ורד... עם ריח שגורם לך לפנטז.. אמא דיי התלהבה.. שמחתי לקבל בושם... מה שלא הספקתי לקנות שם.. באוסטרליה..
יצאנו... דיברנו קצת.. השתגענו כרגיל ... הכול היה כל כך מוכר....כ'כ נעים ... לא האמנתי שאני חזרתי סוף סוף ... בתחן יצאה מאוחר יותר... ישבה איתנו קצת..אחרי זה הלכה כי הייתה צריכה לנסוע עם ההורים שלה ... הלכנו לספסלים שליד הבית שלי וישבנו שם.. שתקנו... בלי שום מעש ..עד ש...
אלי:"אז איך היה שם?"
אני:"היה כיף אבל לא יודעת התגעגעתי כל כך לכאן.. זה לא אותו דבר.. כל שנה זה נהיה יותר ויותר מוזר..
אלי:"אני בטוח.." *הוא חייך*
אני:"אלי.. תקשיב אמ.. מה... מה.. מה אנחנו..?*כל כך התחרטתי שזה נפלט לי*
אלי:"תאמת...? ההחלטה היא רק שלך.. קחי תזמן ... אל תילחצי..
אני:"תודה *חיבקתי אותו.. ונשקתי לו קלות על הלחי*
חזרנו הביתה כל אחד...
אמא:"נו איך היה?
אני:"נחמד.. אני בחדר ביי...
נכנסתי לאייסיקיו... סטלה התחילה להציף אותי בהודעות ...
סטלה:"חנה! מהר תעני לי!
אני:"אהה..? מה קרה?
סטלה:"שמעי.. אלי אוהב אותך.. הוא דיבר איתי.. הוא רוצה להציע לך חברות...
אני הייתי בהלם טוטאלי.. לא התכוונתי ישר לענות כן.. או לא.. רציתי לחשוב על זה .. אחרי הכול רק נפרדתי משקד.. הכול הלך וזרם כל כך מהר ..התייעצתי עם אמא.. עם חברות קרובות .. כולם אמרו לי להסכים.. אז נתתי לזה צ'אנס והסכמתי...
סידרתי יום למחרת את תיק בצפר ויצאתי לחכות לצליל בתחנה.
צליל יצאה לקראתי.. נופפה עם הידיים וצעקה:"חנה!"
חייכתי.. נתתי לה חיבוק והתחלנו ללכת לכיוון בית הספר.. סיפרתי לה על ההצעה.
היא חייכה.. אמרה שכדי .. רק רציתי להיות בטוחה... שאני לא עושה שום טעות.. כמו פעם שעברה.. נכנסתי לבית הספר.. היה יום לימודים רגיל.. לא היה משו מיוחד חוץ מזה שכולם קפצו עליי מרוב שמחה..
חזרתי הביתה דיי מותשת .. רציתי הכי מכל לדבר עם אלי. להגיד לו שאני מסכימה להיפגש איתו..
נכנסתי לאיסיי.. הוא היה מחובר.. הקלדתי..
אני:"אלי .. אממ סטלה סיפרה לי .. ואני מסכימה..
אלי:"ייאי ! ^^"
אני:"חח :] רוצה לצאת?
אלי:"סבבה אני מתארגן ובא..
אני:"טוב ביי
יצאתי.. הוא הגיע לאחר כמה זמן עם האופניים שלו.. כמו תמיד.. שומע מטאל גראנג' כמוני.
נתתי לו נשיקה על הפה והמשכנו למכולת.. קנינו 2 אקסלים.. והמשכנו לספורטק היינו בנדנדות היה כל כך כיף.. הלכנו לאיזה ספסל ואז זה קרה..:
אני .. אני אוהב אותך...
גם אני...
התקרבנו והפעם זאת הייתה נשיקה צרפתית ארוכה מהקודמת..
יותר מתוקה ... יותר מושכת.. עם יותר תשוקה מהרגיל ... הבנתי שאני בעננים .. חזרתי הביתה כאילו סיממו אותי.. אהבתי את זה .. את ההרגשה הזאת.. זה כמו להתאהב מחדש.. כמו.. כמו להבין שיש לך משו חשוב בחיים סוף סוף.. למרות שפחדתי... פחדתי לאבד את הבנאדם הכי חשוב לי בחיים גם בלי החברות הזאת הוא היה הכי חשוב לי בעולם. אלי...שאני גדולה ממנו ב-9 חודשים בלבד.. אבל זה ניראה כשנה וחצי..
עניים חומות אלכסוניות שיער שחרחר, גבוה .. רוכב על סקייט ... זה היה הבנאדם שהבנתי שאני לא יכולה בלעדיו.. אחרי הכול סבתא שלי היא זאת האחראית לפגישתנו מגיל 4 וחצי.. היינו הידידים הכי טובים... והינה.. מצאנו ת'צמינו חברים.
לאחר כמה ימים עבר שבוע שהיינו ביחד לא חגגנו .. אנחנו לא בקטע של לחגוג אירועים כאלה. כולם החשיבו אותנו לזוג מוזר .. שבקושי מתנשק.. או בכלל לא הבינו מה אנחנו..., לא שלא הפגנו אהבה כלפי אחד השני ... אלא פשוט אהבנו את הפרטיות שלנו לא כמו כל שאר הזוגות בבית ספר שמתנשקים בלי סוף שזה כבר מתחיל להבחיל.. היו לנו את הרמות שלנו ואהבנו את זה .. אבל אחרי זה ..תשומת הלב הרבה שהייתי אמורה להפגין לחברותיי הטובות.. הלכה ונהייתה יותר גדולה הלחץ גבר אליי .. נהייתי הפסיכולוג של השכבה.. נהייתי דיי פופולארית.. וזה פתאום נהיה כמו גימיק.. כולם מתלהבים ממני כי אני יפה? עוזרת? מה עשיתי שזה היגיע למצב כזה..אני... חנה ילדה פשוטה בבית ספר עמל נמוכת קומה.. מתלבשת לפעמים מוזר. בעלת סטייל משלה לא אכפת לה מה אומרים עלייה.. קצת פרועה .. צעקנית.. שיער קצר בצבע חום שחור עניים דיי אלכסוניות בצבע דבש חום..זאת אני. .לאלי לא הפריע.. גם לי לא.. אבל הלחץ של העצות האישיות שלי גבר.. לא יכולתי יותר ... הבנתי שהחברויות האלו מלחיצות אותי.. כתבתי לו מכתב.. שבוא אמרתי .. שזה לא הקטע שלי.. הוא נפגע.. אחרי שחזרתי הביתה.. הבנתי שעשיתי את טעות חיי ביקשתי והתחננתי ממנו שיסלח לי.. בסוף הוא סלח לי .. אמא הביאה אותי לסבתא.. אכלתי במהירות ויצאתי.. גם סימונה ושחר היו איתי.. אבל לא היה לי אכפת רציתי רק את אלי באותו רגע.. רציתי להראות לו כמה שהוא חשוב לי .. ללכוד אותו אצלי ולא לשחרר לעולם..
הוא צעד לקראתי.. נלחצתי טיפונת.. סימונה ושחר עמדו בצעד לא שמו לב אלינו ... התקרבתי אליו.. לחשתי...
"מצטע..לא הספקתי לסיים את המילה כשכבר שפתיו היו על שלי.. רציתי לבכות.. מרוב שמחה.. אבל התחזקתי ..
לאחר 5 דקות זה הפסיק.. המשכנו לנהרייה ירוקה.. פגשנו את סטלה בדרך... הגענו לפארק.. התנדנדנו סימונה שחר והגמדים וובה ויקטור וקוסטיה הלכו..
נשארנו סטלה אני ואלי.. לסטלה היה קשה.. היא בכתה.. קינאה.. בוויקטור וסימונה.הרגענו אותה קצת.. חזרתי לסבתא שלי.. יום למחרת חזרתי הביתה לא היה כלום חדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
