הצילצול נשמע וכולנו התיישבנו במקומות,

מורה עם שיער בלונד פרוע עד הכתף נכנסה לכיתה "שלום אני קליה המחנכת שלכם השנה".

כולם התחילו לדבר "אני רוצה שקט, אני רוצה להציג לכם ילדה חדשה שתיכנס היום לבית ספרנו ולכיתה"

הדלת נפתחה וכולם השתתקו ונכנסה ילדה גבוה, שיער גולש שחור ובסופו מסתלסל מעט, רזה עם עיניים גדולות בגוון ירוק חום.

ישר נעצתי בה מבטים וסרקתי את לבושה והתנהגותה , היא לבשה סקיני בהיר בגווני אפור וחולצת בצפר לבנה צמודה.

בן שישב לידי, לא הוריד ממנה את העיניים, הסתכל והסתכל כל השיעור הוא סיבב את הראש לצד והתבונן אליה.

"תיזהר שלא יתפס לך הצוואר" אמרתי לבן כשאני מכניסה את הקלמר והיומן לתיק.

"מה את רוצה כולה רציתי לראות את הילדה החדשה" הוא קם ואסף את הדברים שלו אל התיק.

"אמרתי שזה לא בסדר? אני כולה לטובתך, שלא יתפס לך הצוואר אני רצינית כל השיעור הראש שלך היה מסובב לצד ימין" שמתי את התיק על כתפי.

התקדמנו לעבר הדלת והיא נפתחה בחוזקה "שקדד" ילדה קטנה עם שיער בהיר רצה לעבר הילדה החדשה.

"מי זאת הננסית הזאת?" בן הצביע עליה, "בטח אחותה, נו בוא כבר" זירזתי אותו לצאת מהכיתה.

"בואי נכיר תילדה החדשה, רק להיות נחמדים" הוא גרר אותי מהיד.

היא הכניסה את הדברים שלה אל התיק ודיברה עם הילדה הקטנה שרצה לכיתה.

"היי" בן התיישב לידה, "היי מה קורה?" היא חייכה, "אני שלי " קפצתי לעברה וחייכתי .

"אני בן.. מאיפה באת?", "אני מירושלים.." היא הניפה את שיערה לאחור,

"זאת אחותך?" בן הצביע אליה שוב, "כן, עפרי את צריכה עוד משהו?", "לא" היא צחקקה ורצה מהכיתה.

"בואי צאי איתנו " בן חייך..

נכנסתי באיחור לבית ספר אחרי הצילצול הראשון,

נכנסתי לכיתה "זו שנה שנייה שלך איתי, את צריכה לדעת שלא מאחרים" קליה צרחה,

"בסדר.." התקדמתי לעבר המקום שאני ובן תמיד היינו יושבים בו יחד, ושם ישבה שקד עם בן,

התיישבתי מאחוריהם ליד עדן, ילדה אחת המוזרות אבל נורא חמודה.

בן הסתובב וחייך אליי, התעלמתי והמשכתי להקשיב לזיוני שכל של קליה.

"אני אקרא שמות למרות שנראה שכולם הגיעו..."

"..שיינדרמן טום..", "פה" ענה,

"שפילברג בן", "כאן" השתעל,

"שפילברג שלי", "כאן" עניתי.

זה לא יצא מותח, כי זו רק הפתיחה הפרק הבא עם מתח,

מי שאהב ורוצה שאני יודיע לו שיגיד בתגובות ואני אכניס אותו לקוראים קבועים.

מקווה שהבנתם את מה שניסיתי להעביר בשורות האחרונות :)