טוב, לא באמת קואלה, אבל ללא ספק משהו שונה...
לרוב אני נהנית לכתוב כאן כל שטות שרצה לי בראש, אבל הפעם זה נושא כאוב מאוד (לא כאוב כמו נפילה במדרגות אבל די כאוב)
אני לא יודעת מה אתכם אבל לחזור ללמוד אחרי השביתה הזאת די חיסל את מה שנשאר מהאישיות שלי (זנב) 
אני מכירה די הרבה אנשים, כולל אותי שקמים מוקדם מאוד בבוקר וחוזרים הביתה מאוחר מאוד בערב בגלל העומס המטורף שיצרה השביתה ובגלל כל הבגרויות המרושעות האורבות לנו ממש מעבר לפינה...
בתקופה האחרונה אני ממש מרגישה שאין לי זמן אפילו להיות אני, או לפחות להיות מי שהייתי לפני האסון שאין לנקוב בשמו (חזרה לבי"ס)
כל תחביב שהצלחתי לפתח בזמן השביתה, כמו ללמוד נהיגה או אפילו סתם לרבוץ בנחת עם חברות על איזה סרט טוב, התחביבים נעלמו. לא רק שאין זמן יותר להרשות לעצמך חיים משלך, אלא שלפעמים כשכבר יש זמן, אין אפילו חשק כשאתה חוזר ממוטט (לא ממותה!! 
) בשעת ערב מאוחרת מיום לימודים מורט עצבים (ולפעמים גם שערות)
המורה שלי רצתה לקבוע לנו מבחן ביום ראשון ואני התנגדתי, תכננתי לבקר ביום ההוא חברה שלא התראתי איתה חודשים. המורה הסתפקה בלגעור (כן, כמו שעושה חמור) בי על זה שבתקופת בגרויות אני צריכה להקריב קצת משעות הפנאי שלי, ושהלימודים אמורים להיות בעדיפות ראשונה אצלי בתור מישהי שנשארו לה רק עוד שנה וחצי ללמוד.
להקריב משעות הפנאי שלי? שעות הפנאי?! איזה שעות פנאי לעזאזל?! כשכל ערב כשמגיעים הביתה כבר צריך להתחיל לחשוב על המבחן של מחר...
לרגע אחד כמעט נכנעתי, חשבתי לי "טוב, יתכן שאותה מורה סוררת צודקת, אחרי הכל באמת נשארו רק עוד שנתיים..." אבל אז התעשתתי (והתעטשתי): התקופה הזאת בחייו של כל אחד קשה מספיק גם בלי עבודות הפרך! אלו השנים בהן עלינו לעצב לנו אישיות משל עצמנו! (וגם לעצב את הבלוג) ואיך נוכל לעשות זאת אם לא יהיה לנו זמן להבין מי אנחנו ומה אנחנו אוהבים לעשות כי נאלץ לבזבז את כל ימינו ולילותינו על שטיפת המוחות ההמונית הזאת? (מה שמזכיר לי את התיאוריה שפיתחתי על פיה המנהלת שלנו היא בעצם חייזר הניזון ממיץ מוחות...
)
אבל עכשיו באמת, שימו לב גם למה שהמערכת דורשת ממכם, ותחשבו טוב טוב אם אתם מוכנים להקריב את האושר שלכם בשנים הקרובות כדי לקבל בסוף נייר מלא במאיות... (אני הייתי מעדיפה נייר מלא במדבקות זוהרות, מכירים את האלה המחליפות צבעים?)
אני לא אומרת לפרוש מבית הספר ולהצטרף לנוער ההיטלראי או משהו (פנינת החכמה היחידה שקיבלתי מבי"ס) אני רק אומרת: תשענו קצת אחורה ותחשבו אם עדיף בילוי בעיר ושמונים על פני הסתגרות בחדר לתוך הלילה ומאה על דף משבצות מקומט.
תשארו עצמכם (ואל תתנו לה לשאוב לכם את המוח!!! O-:) 
ללא מרמה: רנדי .ר.
...we dont need no education המנהלת שלי בתמונה מחמיאה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
