לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נדודי שינה ועוגיות P-:,


בואו נראה אם יש לי את מה שדרוש כדי לנהל בלוג (החתול פריץ טוען שלא...)

Avatarכינוי: 

גיל: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2008

זהירות! זה עומד להיות נמוך!...


ציונים....

 

לפני יומיים קיבלנו את התעודות שלנו, גליונות נייר מקווצ'צ'ים שדומים יותר מכל לחשבון יקר (או זול, תלוי עד כמה הייתם גרועים) במכולת של השכונה...

במשך כל מחצית של שנת לימודים אני לרוב לוקחת לי "חופשות" קטנות משיעורים מסויימים, ומנצלת את הזמן הזה למעשים בעלי ערך רב (זלילה בפיצריה הצמודה לגדר בי"ס...) אני גם לא ניגשת לפעמים לבילויים התמוהים שהמורות שלי נוטות לארגן (מבחנים הם קוראות לזה, או משהו) וכשמעירים לי בעניין, אני פשוט צוחקת בפניה של חברתי/אמא/המנהלת...

 

אז איך זה לעזאזל שבכל פעם שגיליון הציונים החביב מגיע לידי אני חוטפת הלם מחדש?!

כנראה שאני פשוט מכחישה את כל הפרעות בהם אני מעורבת במהלך השנה, וכאשר אני פותחת את המעטפה באצבעות שמנוניות אני מצפה לתעודה מלאה מאיות...

וכמובן שאז אני חוטפת את השוק (יאממ... שוק! אני כיף שהביאו פולקע לרגל סיום המחצית...) ולא מבינה איך יתכן שהתעודה מלאה ביותר... טעויות ממאיות...

אל דאגה, זה לא שהתעודה שלי נוראית או משהו (כן כן, אני יודעת שלרגע החסרתם פעימה ושמטתם את צלוחית החרסינה מידכם...) אבל היא פשוט לא בדיוק תעודת החלומות שאמא הייתה תולה על הקיר (או לחלופין; רודפת אחרי זרים תמימים ברחוב ודוחפת אותה לפרצופם).

אבל אמא כבר למדה שהתעודה זה לא הכל בחיים (שלוליות, לעומת זאת, זה כן) מפני שעד כה כל הבגרויות שלי היו לא רעות בכלל! (שוויצרית!! )

אבל כל מי שילך שני פוסטים אחורה יגלה שאני לא עומדת לשנות את מנהגיי (אולי חוץ מאת המנהג של להחביא את המטריה שלי בתחתית של המקרר). אחרי הכל אני נפש חופשיה, שזקוקה לקצת חופש פעם בכמה זמן (פעמיים, שלוש בשבוע) ואי אפשר לצפות ממני שממש אנכח בכל השיעורים! זאת אומרת, זה עושה כאב ראש! ובראשי הפעוט יש מקום מוגבל בלבד למידע! והוא שמור ל- איך לדוג ראשנים בעזרת עכבר מחשב, שפם מזויף וסוכריות ג'לי!...

אני מניחה שהמורים שלי פשוט יאלצו להתרגל לעובדה שאני נוכחת נפקדת במערכת המדופלמת שלהם... אבל הם לא היחידים שצריכים לעשות שינויים, אני כבר כמעט בנאדם בוגר (פרט לגרבר, לכיסא הבטיחות ולאור הלילה), וכדאי שאתחיל להתנהג כמו אחד; אם כבר החלטתי לא להיות תלמידה מדופלמת, עלי להתמודד עם התוצאות. אני חייבת להפסיק להתרעם על התעודות בכל פעם מחדש, ולזכור תמיד ש(כמעט) כל ציון שקיבלתי כנראה הגיע לי. או בקיצור- להיות שלמה עם איך שהייתי ולא לבקר את עצמי יותר מדי!

 

אני מקווה שכולכם תקבלו תעודות מקסימות (חיחי) וגם אם לא- תהיו שלמים עם הציונים, תגחכו ותשליחו את התעודה היישר לג'ורה (אני מעט מסטולה... זכיתם לראות את הצד המרושע שלי, הנה, אמרתי ג'ורה!!) אגב, הנה תמונה של הצד המרושע...

ללא מרמה; רנדי.ר.

 


דמיינו צחוק מרושע...

נכתב על ידי , 24/1/2008 17:48  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,580
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrandygirl אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על randygirl ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)