מה לעזאזל הולך בדור הבא וממשמש אחרינו?!
אז נסעתי בסוף השבוע לבקר משפחה מורחבת (ותנו לי להבהיר, הם לא רק מורחבים, הם גם די רחבים..)
בכל אופן, אחי הקפיץ אותי לשם (אמא ואבא נעדרו בתירוץ של כביסה דחופה שיש לתלות לייבוש או משהו מופרח דומה..)
אני טיפוס די משפחתי, ככה שאני מאוד אוהבת את האחיינים הקטנים שלי (ולא, לא רק בטעם עוף... 
)
צלצלנו בפעמון הכניסה שלהם ונכנסנו, והדבר הראשון שעיני קלטו היה אחייני הצעיר, אץ לעברי כאשר מבט ספק משועשע, ספק מטורף נסוח על פניו, וחרב גומי גדולה (אבל ממש גדולה) מתנועעת במהירות מטרידה מעל לראשו ולכיוון הכבד שלי... 
זה כאב. אל תאמינו לסטראוטיפ, גומי הוא חומר שמסוגל לפגוע באדם, אל תפנו את גבכם אליו!!!
הייתי המומה (וגם העצבים בבטן שלי נכנסו לטראומה לא קלה), פשוט עמדתי שם, מחכה לראות מה יוכל הזאטוט בן החמש לומר כדי להצדיק את מעשה הנאצה שביצע בי בזה הרגע.
ואכן, תגובתו לא בוששה לבוא: "הא הא! את מתה!!" הוא צרח מלא ראותיו הזעירות, "אני מקבל את כל נקודות החיים שלך! וגם את האוצר האולטרה זויידי שלך!!" הוא קרא וחטף מידי את הארנק שלי, שהכיל בו ברגע כפתור, שני מסטיקים וארבע מאות שקלים חדשים... 
לאחר שהתאוששתי מן האירוע שעבר עלי (וזה דרש הרבה מאוד כוסות של פאנטה אקזוטית) שאלתי את אחיו הגדול (והמיושב יותר בדעתו) של הזאטוט מה היה אמור להביע מקרה זה, וקורבן של מה אני בדיוק (זאת אומרת, את מי עלי להאשים ולסקול?)
אחייני המבוגר יותר גיחך והסביר שאחיו הצעיר בוודאי רק שיחזר סצנה מהסדרה היפנית האהובה עליו, קטע שכלל ניסור לשלושה חלקים של האיש הרע... 
ובכן, זה יסביר את ההתנהגות התמוהה של הפעוט, אך התעלומה עדיין לא נפתרה, ושאלת השאלות עודה מרחפת באויר החדר המריח משוקולד:
"מי הוא המטורף שיאשר את התוכנית הזאת לערוץ שבו צופים עוללים שעדיין אינם שולטים ביציאותיהם?!"
מה קרה לכל אותן תוכניות נהדרות ונוסטלגיות שאנחנו נהגנו לצפות בהן? נו בחייאת! אל תגידו לי ששכחתם את המומינים ואת גברת פילפלת, את החבובות ואת שאלתיאל קוואק.... וכל אותן הקלאסיקות של הערוץ העדכני והמצליח ביותר בעולם, ערוץ 11.... 
כנראה שהן כבר נכחדו מהעולם... בימינו גם לילדים מגיע להנות מקצת אלימות חסרת שכל בטלוויזיה, להשתגע אחרי טלנובלות של נשים בגיל העמידה עוד לפני שהם עומדים בעצמם, ולראות אנשים מבוגרים משחקים בבוץ בהישרדות...
כזהו דור העתיד שלנו... עצבני, מנוזל, ואוחז בידו חרב גדולה ואימתנית... (אכן, עולמנו צפוי לשגשוג בדורות הבאים...)
אם גם אתם נתקלתם בתופעה זו, של ניצול מעמדות והפעלת כוח אלים על קרובי משפחה חסרי אונים, אתם מוזמנים לפנות אלי, ולהצטרף אלי (ואל החבורה הכחולה הענקית שעל הבטן שלי) במאבק כנגד תוכניות יפניות אלימות! (ואם כבר- אז גם נגד ווסאבי, זה דומה בצורה מסוכנת לאבוקדו! 
)
קדימה! ביחד נוכל לנצח את החבורה המנוזלת של העוללים זבי החוטם!!! (אבל זה לא יהיה קל, יש להם עכשיו גם חרבות מפלסטיק...) 
ללא מרמה; רנדי .ר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
