לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נדודי שינה ועוגיות P-:,


בואו נראה אם יש לי את מה שדרוש כדי לנהל בלוג (החתול פריץ טוען שלא...)

Avatarכינוי: 

גיל: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2008

ארוחות משפחתיות או- הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות


ארוחות משפחתיות אצל סבתא וסבא.

 

או אולי כדאי לומר בעצם רק 'אצל סבתא' אחרי הכל היא זאת שעושה את כל העבודה...

 

כמעט בכל יומשישי אנחנו מתארגנים במשך שעתיים, יוצאים, חוזרים הביתה כמה פעמים לקחת דברים ששכחנו שם, נתקעים בפקקים, ובסופו של דבר מגיעים בשעה טובה לבית סבתא, שנמצא במרחק 15 ק"מ מאיתנו...

כבר ציינתי לא פעמיים ולא שלוש (פעם אחת בלבד..) שאני טיפוס מאוד משפחתי. בכלל, אפשר לומר שאנחנו משפחה מאוד משפחתית...

אני כל כך אוהבת את המפגשים המשפחתיים הללו, זה ברור, מה יש לא לאהוב?- בסך הכל שתי דודות מריחות מעישון שטוענות שאני לא אוכלת מספיק (אז איך לעזאזל עליתי שני קילו?!), שני דודים שמתעקשים לצבוט לי את הלחי ולשאול במבט זחוח מה שלום החתול שלי (דוד, אתה בכלל יודע בת כמה אני?.. לא! אני לא בת 12 כבר חמש שנים תמימות!!! ) סבתא אחת שאתה חייב לאכול את כל מה שהיא הכינה ולא יערף ראשך (אז מה אם היא הכינה 18 מנות שונות ו-14 מהן מכילות דג?) חמישה בני דודים קטנים שמצטיינים בריור, נשיכות, רודנות, אלימות פיזית ועוד מספר מקצועות אקדמאיים שונים, וסבא אחד, די מסכן, שלפעמים נדמה לי שסובל אפילו יותר ממני מהכאוס הזה...

אני באמת אוהבת את האנשים האלה, אבל בחיי שהם פשוט לא... אפשריים!... 

ככה זה נמשך במשך כל הארוחה, זה בסדר, אלו רק שעתיים תמימות... (ולא, אתם לא רוצים לדעת כמה זמן לוקח סדר פסח עם האנשים האלו!..)

אבל אחר כך? ראו זה פלא: הדודות מרכלות בנחת במרפסת על ירושות ומתי הן יקבלו אותן כבר, הדודים רואים כדורגל ואפילו כבר לא נראים כמו בבונים (כמעט), וכל הילדים הקטנים נרדמו יחדיו בערימה גדולה, דביקה ומריירת על השטיח (אווו, איזה חמודים...). ממש משפחתה ממוצעת ומקסימה...

'נו טוב', אני חושבת, 'אולי הם לא כל כך נוראים אחרי הכל...' ואז אני חוזרת הביתה שבעה, ישנונית ומאושרת, רק בכדי לגלות בשבוע שאחרי זה, כל פעם מחדש, שהם דוקא כן!!!!!

אבל הי, כל משפחה והשריטות שלה, אז מה אם שלי עד כדי כך שרוטה שאם היא היתה דיסק היא היתה קופצת כל 7 שניות?...

הם כל מה שיש לי בעולם העבש הזה, ולא אחליף אותם תמורת אף משפחה אחרת! (אלא אם כן ישחדו אותי בבוטנים... )

אבל באמת, אני בטוחה שכשאני אהיה גדולה ישארו לי מימי שישי האלו רק זכרונות מאושרים (ומעט, אבל ממש מעט, טראומות ילדות...)

 

חברים, תעריכו את המשפחה שלכם, בסופו של דבר זה כל מה שיש לכם.

ללא מרמה;רנדי .ר.

 

נכתב על ידי , 14/2/2008 16:52  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,580
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , פילוסופיית חיים , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrandygirl אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על randygirl ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)