bitche's always win

משפחה אידיאלית זו אמונה...

בדיוק כמו השאלה לגבי אהבה טהורה... החצי השני... לכל אחד יש את האחת שלו.... וכל זה.

אני לא מאמינה בזה... אין כזה דבר משפחה אידיאלית...

 לכל משפחה מאחורי התמונות והחיוכים יש סודות ושקרים .

לפי הנתונים המשפחה שלי אמורה להתאים... אבא זכר, אמא נקבה, שלוש בנות...

ואולי אנחנו כן המשפחה האידיאלית ,

ההורים נפרדו , אחות אחת בחו"ל, אחת בפנימייה, אחת עם אבא שגר עם חברה ואמא לבד.

האם זו המשפחה האידיאלית? אולי...

אני מצטערת על הפסימיות פשוט הכל הפך להיות היום צבוע, אפילו בתוך המשפחה.

 קשה למצוא משפחות שבאמת אמיתיות ואוהבות ותומכות.

אני פשוט מרגישה שהנושא החם הרבה פעמים קצת פלצני ומדבר על דברים שכבר לא קורים.

אבל מתוך כל זה אני עדיין חושבת שיום האם צריך להשאר היום שלה.

כי בדרך כלל האמהות לא מוערכות כמו מה שהן באמת עושות.

איך תמיד לשמע הקריאה, הם באים.

לנוכח "בית ריק" הם מתיייצבים.

איך הם תמיד נאספים.

כל האבודים.

ואיך תמיד הם מורכבים מאותם הטיפוסים.

אותם סרטים, עם אנשים שונים.

אותם הצחוקים , אותם הדיבורים,

אותם הסמים, אותם החיוכים.

עם רדת השחר הם נכנסים. אחד אחד

שפופים, אך משחקים אותה גאים.

מלאים באינטרסים שמטשטשים לנוכח הסמים.

איך הם תמיד נאספים, כל הנשכחים, כל העלובים.

ואיך תמיד הוא שם , באמצע, מושך יותר מבחורה יפה.

משאיר אותם תמיד שם. החבר הכי טוב של כולם.

הסם

ואיך תמיד הם מתרצים, את אותם התירוצים.

אותם הסיפורים על אווירה נשכחת, שאולי אבדה מזמן.

ואיך בכל זאת הם מנסים...

הילדים האבודים.

ואיך יש מישהו אחד, שרואה באמת את כולם.

רואה אך לא עושה דבר.פשוט נשאר.

תמיד שם.

ואיך המישהו הזה

הוא אני

אני זוכרת.

איך היית שם - כשיצאתי איתו.

איך נסענו ביחד בטרמפים ללילות משוגעים וחזרנו שנינו - אליו.

איך פגענו בו כל כך כשהתנשקנו.

ואיך בקושי דיברנו על זה.

איך כולם היו כל כך מעורבים בקשר שלנו בהתחלה ואיך -  לא היה לנו אכפת.

איך הפסקנו ביחד, איך חזרנו למוטב, איך היית צריך להשתנות כדי להיות איתי.

ואיך עשית את זה.

איך כולם אמרו לך שלא כדאי לך , שתפגע ממני.

איך לא הקשבת להם.

ואיך בסוף זה קרה.

איך החבר הכי טוב שלך לימד אותי מתמטיקה.

איך היית שם כשהייתי חוזרת הרוגה מהקורס קיץ. מ7 שעות ריקוד.

היית שם כשעברתי תיאוריה, וכשהתחלתי לנהוג, היית שם להסיע אותי תמיד כשהתחלתי ללמוד.

היית שם כשהברזתי וביחד נתנו לעצמנו תירוצים.

הנפילות הקטנות שהיו לנו מאז שהפסקנו, ואיך בלי לשים לב הם חזרו לשיגרה.

איך חיינו בלי כסף, פלאפונים, מכוניות (אתה גם בלי מקלחת), כל הקיץ ואיך רגע אחרי נסענו שנינו בג'יפ החדש שלך ובזבזנו 500 ש"ח על ארוחה.

איך הצלחתי לעשות את מה שאף אחד לא עשה.

איך בתלתי אותך, חינכתי אותך, גידלתי אותך, הפכתי אותך למי שאתה.

שיניתי אותך , ביגרתי אותך, הרבה פעמים ממש סבלתי אותך.

ואיך אתה תמיד היית שם בשבילי, לעזור לי.

אלוהים! איך אהבת אותי.

איך נפגעתי ממך, באותה פעם שאני לא אשכח אף פעם.

ואיך אני פגעתי בך.

איך עברנו את היום שבו זה היה צריך להיגמר, נופפנו לו כמו שני מפגרים ומשכנו את זה עוד כמה חודשים.

איך היינו מתחפשים.

 איך עשינו ביחד עגילים.

איך כל החברים שלך שנאו אותי בהתחלה ואיך הם שונאים אותי בסוף עוד יותר.

איך התחלת לנגן בגיטרה בזכותי.

ואני לא אשכח את היום. שהסתפרת.

חזרת לנהוג, התחלת ללמוד ואפילו הסכמת להחזיק פלאפון.

נשרת מהלימודים, אני כמעט.

איך חיפשנו ביחד עבודה בשבילך.

היית שם כשהשוטרים באו אליי הביתה.

וכשאיבדתי כל כך הרבה בגללם.

איך חיכינו ביחד להארי פוטר השביעי.

וכמובן שסיימת אותו לפניי.

כל הסרטונים שיש לנו, שעות של סרטי ווידיאו מגניבים.

איך קנית לי , ואיך נסעת לסיני בלעדיי.

איך נפרדנו וחזרנו, איך בכינו, בעיקר אני.

וצחקנו!
איך אהבנו ללכת לקולנוע ולקנות הרבה יותר מדי ממתקים.

איך דווקא כשאתה לא רצית לישון, אני הייתי גמורה.

כל הנסיעות לירושלים.

הסרטים, ההקאות.

והתקופה בה היינו שלישייה אני אתה והוא.

ואיך אתה לא יודע על כל כך הרבה דברים שעשיתי.

איך הופתעת כשבסוף עשיתי את מה שעשיתי ואיך אני הופתעתי שלמרות הכל אתה לא כל כך מכיר אותי. 

איך אמרת שאתה רק רוצה לעזור לי, שאתה תציל אותי לא משנה מה, גם אם זה יבוא על חשבון הקשר איתך.

שאתה רק רוצה שאני אהיה מאושרת.

אה כן... זוכר את כל הפעמים שאמרת שתמיד תהיה שם בשבילי?!??!!?!?!?

טוב אז אני זוכרת פעם אחת אחרונה שבה התאכזבתי ממך.

אני זוכרת.

איך היית שם - כשיצאתי איתו.

ועכשיו כשאני לבד וצריכה אותך.

אתה לא פה.